בשיתוף חברת
לונדבק ללא מעורבות בתוכן.
המונח מחלת נפש מתייחס לעתים קרובות למה שמכונה בשפה מקצועית הפרעות נפשיות או הפרעות פסיכיאטריות וזהו תחום מורכב. ישנם רבים מסביבנו שמתמודדים עם בעיות נפשיות, ולחלק ניכר מהם מלווים גם תחושה קבועה של פחד – פחד מהכרת הבעיה הנפשית שלהם.
רבים מאלו שסובלים מבעיות ומחלות נפשיות לא מספרים לאף אחד על המצב שלהם. תמיד קיים הפחד: האם המשפחה תישאר נאמנה גם כאשר תדע? האם החברים יישארו לצידי גם אחרי כינון הבעיה הנפשית? האם עמיתי בעבודה ישפטו אותי? גם אותם אנשים צריכים להתמודד עם הבעיה שלהם ובנוסף להסתיר את המצב מסביבתם ולהרגיש בושה על כך שהם סובלים.
תפקידנו כחברה הוא לסייע לאנשים חולים להגיע לבריאות נפשית טובה יותר.
מהי פסיכוזה?
ישנם גורמים רבים לפסיכוזה – כגון פציעה ראש, גידולים, הפרעות בדם, מחלות גופניות וכרוניות או שימוש בסמים – יכולים לגרום למצב פסיכוטי. הפסיכוזה היא מצב שבו לאדם יש הפרעה בבוחן המציאות, ללא מודעות לכך. ההפרעה יכולה להתבטא במגוון דרכים, כמו מחשבות שווא של רדיפה, גדלות, יחס, גופניות, ושליטה.
פסיכוזה שמתבטאת בהזיות יכולה לפעמים לגרום לאנשים חולים לשמוע קולות או צלילים בלתי ברורים, ולעיתים החולה ישמע קולות ברורים אשר מדברים אליו. מופע שלישי יכול להיות הפרעות חשיבה, שמתבטאות בחשיבה לא מאורגנת או מעורפלת.
אדם עם הפרעות חשיבה עשוי להתקשות להביע עצמו מילולית. הדיבור של חולים כאלו יכול להיות קטוע או לא מובן, שקשה לעקוב אחרי הרעיון שהוא מנסה להציג והוא קופץ מנושא לנושא. לפעמים האדם יתקשה לדבר ואפילו לא יענה לשאלות, כאשר לעיתים לאחר שמצבו ישתפר הוא יספר שהמחשבות הפריעו לו לענות, או שעקב תחושות של חרדה הוא התקשה לדבר.
סכיזופרניה היא הפרעה נפשית כרונית הפוגעת בחשיבה, בתפיסה, ברגש ובהתנהגות של האדם המתמודד עמה. ההפרעה מתפרצת לרוב בגיל ההתבגרות או בתקופת הבגרות הצעירה, ופוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה בעולם, בשכיחות זהה אצל נשים וגברים. מאפיין עיקרי שלה הוא אירועים מרובים של פסיכוזה, ותקופות של הפסקה בין אירוע לאירוע.
תקופות הפסיכוזה מתאפיינות במה שהפסיכיאטרים נוהגים לכנות "סימנים החיוביים" סימפטומים אלו מייצגים שינוי בהתנהגות או במחשבות, כמו הזיות ומחשבות שווא. לעיתים אנשים חווים התקפי סכיזופרניה עם סימפטומים חיוביים חמורים במיוחד, שלאחריהם מגיעות תקופות של סימפטומים מועטים או הפוגה מוחלטת, במהלכן מתנהגים החולים בצורה רגילה לחלוטין. ותקופות הביניים מתאפיינות ב"סימנים שליליים" כאשר סימפטומים אלו מייצגים ירידה או חוסר במחשבות או בתפקוד, בהשוואה למה שמצופה מאדם בריא.
במקרה זה יראה החולה כחסר רגשות ואדיש. על פי רוב הסימפטומים השליליים אינם קיצוניים כמו הסימפטומים החיוביים, אך הם עלולים להיות קשים יותר לטיפול. הסימפטומים השליליים של המחלה עלולים להתפתח כמה שנים לפני שהאדם חווה את ההתקף החריף הראשון.
ההבנה הנפוצה היום היא שסכיזופרניה היא קבוצת מחלות שבהן הסימפטומים דומים, אך הגורמים להם שונים. כיוצא מכך, טיפול אחד עשוי להתאים לאדם אחד אך לא לאחר, ולכן דרכי המחלה עשויות להיות שונות בין אדם לאדם. הבעיה היא שבניגוד לחלק מהמחלות, אין גן יחיד האחראי על התפתחות המחלה, ומדובר גנים שונים ובקומבינציות שלהם שמקבעים את המחלה ואת נתיב ההתפתחות שלה.
איך מטפלים בסכיזופרניה?
אנשים הלוקים בבעיות נפשיות מורכבות כמו סכיזופרניה, מקבלים בדרך כלל תוכנית טיפולית, שמטרתה לדאוג לכך שהחולה יקבל את כל הטיפולים הנחוצים לו בהתאם למצבו. כך מטפל בחולה סכיזופרניה צריך לשאול את השאלה: "איך ניתן למצוא ולהגביר את הדברים החיוביים בחיי המטופל" דרך הסתכלות משותפת עם המטופל: מה עובד בחיים של המטופל, מה טוב ומשמעותי לו, ומה יש לשפר? מה מעניק לו משמעות, והאם ניתן להשתמש בסביבה כדי לשפר את איכות החיים, השמחה, המשמעות ושביעות הרצון שלו, וכיצד.
סכיזופרניה היא מחלה שהסובלים ממנה צריכים להיות במעכב על ידי טיפול פסיכולוגי וסוציאלי מתמשך, גם בזמן של משבר פסיכוטי, וגם בזמן הפסקת תסמינים. הטיפול השיקומי/פסיכו-סוציאלי הוא חלק חשוב בנוסף לטיפול התרופתי, ועוזר למטופלים לחזור בצורה מהירה למסלול חיים נורמטיבי. כמו כן, תמיכה מהסביבה הקרובה כמו תמיכה מהמשפחה חשובה להצלחת הטיפול, דרך תקשורת, ליווי, עידוד ותמיכה.
כפי שנאמר כבר, מרכיב נוסף וחשוב הוא הטיפול התרופתי.
הטיפול התרופתי יכול לסייע מאוד בהפחתת תסמינים כמו חשיבות והזיות, אך הוא פחות יעיל בעזרה להפחתת תסמינים שליליים. קיים מגוון רחב של תרופות המסייעות בטיפול בפסיכוזה, אך יש קשיים בהתמדה של המטופלים בטיפול, בשל תופעות לוואי אפשריות של הטיפול התרופתי או בשל חוסר התובנה של חלק מהמטופלים לגבי מחלתם או תפקיד התרופות במניעת התפרצות פסיכוטית חוזרת.
אפשר לחיות בבריאות נפשית טובה עם סכיזופרניה
סכנת של חזרת הפסיכוזה גבוהה תוך שנתיים מהתקרית הראשונה, ולכן מומלץ להמשיך בטיפול מונע לפחות שנתיים. אך למרבה הצער, רוב המטופלים מפסיקים את הטיפול או אינם ממשיכים בו באופן רציף. המשמעות המעשית של זאת היא הגברת הסיכון לחזרת הפסיכוזה וכל אירוע כזה פוגע ביכולתם של המטופלים להתאושש ולחזור לתפקוד מלא.
פתרון אפשרי להיענות מופחתת לנטילת תרופות סדירה הוא נטילת התרופה בצורת זריקה. בניגוד לסטיגמות נפוצות, הטיפול בזריקה אינו מפחיד ויוכל להיות פתרון אפקטיבי. זה יכול לאפשר לקבל זריקה אחת לחודש או שלושה חודשים ולהימנע מנטילת כדורים מדי יום. בנוסף, הטיפול בזריקה עשוי לגרום לפחות תופעות לוואי, מכיוון שאין שינויים חדים בריכוז התרופה בדם.
חשוב לזכור כי אפשר למצוא אושר, משמעות ובריאות בדברים אחרים, גם כאשר חלק מהתסמינים ממשיכים. אף על פי שהתסמינים עשויים להמשיך, ניתן למצוא שביעות רצון ואושר כבר כעת. ניתן להגדיר מטרות חדשות ולהתקדם כדי להשיגן, גם אם הן אינן משויכות ישירות לתקרית. המחקרים מראים שאף סובלים מסכיזופרניה יכולים לחיות חיים משמעותיים ולהשיג מטרות אישיות, בלי שהם נפטרים לחלוטין מהתסמינים.
