גלי חום בגיל המעבר: ההנחיה החדשה מציבה טיפול הורמונלי בקו הראשון

הגל מגיע בלי התראה. באמצע פגישה בעבודה, בתור בסופר או בשלוש לפנות בוקר, עולה חום מהחזה אל הפנים, הלב מואץ והחולצה נדבקת לגב. אחרי כמה דקות זה חולף, ואז זה חוזר. לפעמים פעמיים ביום, לפעמים עשרים, ולפעמים זה נמשך כך שנים שלמות.

ב-5 באוקטובר 2026 פרסם קולג' הרופאים האמריקאי הנחיה קלינית חדשה שמנסה לסדר את הבלבול סביב השאלה במה מטפלים בזה. ההנחיה, שפורסמה בכתב העת Annals of Internal Medicine, קובעת סדר עדיפויות ברור בין אפשרויות הטיפול התרופתי בגלי חום ובהזעות לילה סביב גיל המעבר, ובראש הסדר הזה היא מציבה את הטיפול ההורמונלי.

מה ההנחיה קובעת

גלי חום והזעות לילה הם התסמינים השכיחים ביותר של גיל המעבר, הם נוגעים לעד 8 מכל 10 נשים, והם אינם נגמרים בהכרח עם המעבר עצמו אלא ממשיכים גם בשנים שאחריו. ההשפעה שלהם אינה רק אי-נוחות: הם קורעים את השינה, והשינה הקרועה מגלגלת אחריה עייפות, ירידה בריכוז ומצב רוח ירוד.

הקו הראשון, לפי ההנחיה, הוא אסטרוגן. לנשים שהרחם שלהן במקומו הוא ניתן בשילוב פרוגסטוגן, הורמון שתפקידו להגן על רירית הרחם, ולנשים שעברו הסרת רחם הוא ניתן לבדו. הקולג' מציג את זה כבחירה הראשונה שראוי לשקול.

מי שאינה יכולה לקבל אסטרוגן, או שהגוף שלה אינו סובל אותו, מקבלת סדר אחר. בקו השני מציב הקולג' תרופות ממשפחת מעכבי הספיגה החוזרת של סרוטונין ונוראדרנלין (Desvenlafaxine, Venlafaxine). בקו השלישי נמצאות תרופות ממשפחת מעכבי הספיגה החוזרת של סרוטונין (Escitalopram, Paroxetine), תרופה נגד כאב עצבי ופרכוסים (Gabapentin), ושתי תרופות חדשות יחסית שפועלות על מרכז ויסות החום במוח (Elinzanetant, Fezolinetant).

מה נשאר פתוח

הבסיס להנחיה הוא סקירות שיטתיות שבדקו יעילות, נזקים ואת מה שחשוב למטופלות עצמן, והראיות דורגו בשיטה מקובלת להערכת חוזקן. לצד ההמלצות מופיעות שתי הבהרות. הראשונה היא שגיל מעל שישים אינו סיבה מוחלטת להימנע מטיפול הורמונלי. השנייה היא שעל טיפול שנמשך מעל שלוש עד חמש שנים אין עדיין ראיות מכריעות. ההנחיה גם אינה עוסקת בשאלה אם גיל המעבר דורש טיפול בכלל, אלא נכנסת לנקודה שבה אישה כבר פנתה וביקשה עזרה.

ד"ר ג'אן ק' קרני, בראש קולג' הרופאים האמריקאי, אמר שיותר מדי נשים סובלות בשקט מגלי חום ומהזעות לילה שמפריעים להן, בלי לקבל אי פעם טיפול יעיל. מכאן נגזרת המלצה שאינה תרופתית כלל: שהרופא יעלה את הנושא ביוזמתו, משום שהמטופלת לא תמיד פותחת אותו בעצמה.

הקולג' מדגיש שבחירת הטיפול צריכה להיעשות בתהליך של החלטה משותפת, שבו נדונים התועלת, הנזקים, מצבים רפואיים אחרים שיש למטופלת, העדפותיה האישיות, העלות והזמינות של התרופה.

מי שחיה כבר תקופה עם גלי חום והזעות לילה ולא העלתה את זה אצל הרופא מחזיקה כאן סיבה טובה לעשות זאת. הטיפול ההורמונלי אינו מתאים לכל אחת, ויש מצבים רפואיים שמוציאים אותו מהשולחן, אבל ההנחיה הזאת אומרת שהוא אינו צריך להיות האפשרות האחרונה שנשקלת. וגם למי שאינה מתאימה לו יש כיום רשימה מסודרת של אפשרויות אחרות, עם סדר עדיפויות ברור.