רטיניטיס פיגמנטוזה: הזרקה לעין ומשקפיים עם מצלמה החזירו רגישות לאור לשבעה מעשרה מטופלים עיוורים

ברטיניטיס פיגמנטוזה, מחלה תורשתית שבה תאי הקולטנים ברשתית מתנוונים בהדרגה, השאלה המעשית היא מה בכלל נותר לעבוד איתו. הקולטנים שאמורים לקלוט את האור כבר אינם שם, אבל התאים שמעבירים את האות מהעין למוח לרוב שורדים. הרעיון שנולד מכאן פשוט ונשמע מופרך: ללמד את התאים שנותרו לקלוט אור בעצמם.

ההודעה שפורסמה ב-7 באוקטובר 2026 מדווחת על הפעם הראשונה שהרעיון הזה נבדק בקבוצה שלמה של מטופלים. התוצאות, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine, מתארות עשרה אנשים עם המחלה בשלב מתקדם שכמעט לא נותרה להם ראייה שימושית. את הניסוי הובילו ז'וזה-אלן סאהל מאוניברסיטת פיטסבורג ובוטונד רוסקה מהמכון לאופתלמולוגיה מולקולרית וקלינית בבאזל.

איך נבנתה הראייה המלאכותית

הטיפול מורכב משני חלקים שעובדים יחד. בשלב הראשון מוזרקת לעין הפחות רואה הוראה גנטית לייצור חלבון בשם ChrimsonR, חלבון שמגיב לאור בגוון כתום, והוא נקלט בתאי הרשתית ששרדו. בשלב השני מקבל המטופל משקפיים שעליהם מצלמה: המצלמה מתרגמת את מה שמולה לפולסים של אור כתום, והם מוקרנים לעין ומפעילים את החלבון החדש.

נקודת הסיום הראשית הייתה בטיחות, ובה החוקרים מצאו שהטיפול בטוח בגבולות המחקר: רוב תופעות הלוואי בעין היו קלות עד בינוניות, ובהן דלקת חולפת ועליות קצרות בלחץ שבתוך העין, ותופעה חמורה אחת הופיעה מיד אחרי ההזרקה וחלפה בתוך דקות. מעבר לכך, שבעה מהעשרה נעשו רגישים יותר לאור, ושישה מהם הגיעו לרף שנקבע מראש כשיפור משמעותי קלינית. ההזרקה ניתנה בעין אחת בלבד, זו שראתה פחות.

ומה עדיין לא עובד

שמונה מהמשתתפים השלימו מבחני התנהגות ראייה, ומתוכם ארבעה שיפרו את יכולתם לזהות עצם או למצוא אותו. במשימות אחרות, כמו איתור פתח דלת או מעקב אחרי קו על הרצפה, שיפור נרשם אצל יותר מטופלים. מדידות של פעילות המוח הראו אותות שמתיישבים עם מידע חזותי שמגיע לאזורי הראייה, כלומר השרשרת שלמה מהעין ועד המוח.

מטופלים שהשקיעו יותר זמן בלמידת השימוש במשקפיים הצליחו טוב יותר במבחני זיהוי העצמים. לפי שטפן פוטרקנכט, ממחברי העבודה, המחקר מסמן אבן דרך חשובה בשיקום ראייה בשיטה הזאת, משום שהשפעה שנראתה קודם במטופל אחד שוחזרה כאן בכמה מטופלים.

עשרה מטופלים הם מדגם זעיר, אין זו עבודה שבודקת יעילות מול קבוצת ביקורת רחבה, וכל מסקנת הבטיחות מנוסחת במקור כתקפה בגבולות המחקר בלבד. פרטי המעקב והמינונים אינם מופיעים בהודעות שפורסמו. המחלה עצמה אינה אחידה: היא עשויה לנבוע ממוטציות ביותר ממאה גנים שונים, והיא פוגעת בלמעלה מ-1.5 מיליון בני אדם בעולם, כך שגם אם השיטה תתבסס היא לא תתאים לכולם באותה מידה.

למי שמתמודד עם מחלה תורשתית של הרשתית, ולמשפחות שליוו אותה שנים, הידיעה הזאת אינה טיפול שיהיה זמין בשנה הקרובה. היא כן מראה שהשיטה עבדה אצל יותר מאדם אחד, ושמה שנבדק כאן הוא מערכת שלמה: הזרקה, משקפיים ותקופת למידה. האימון בשימוש במשקפיים הוא חלק מהטיפול.