הסם של ההייטקיסטים: האם מיקרו-מנות של LSD באמת משפרות ריכוז?

בשנים האחרונות התפשטה בקרב עובדי הייטק, יזמים וסטודנטים הרגל שהם מתארים כשיפור ריכוז: מנה זעירה של חומר פסיכדלי, קטנה מכדי לגרום להזיות, בתקווה לעבוד טוב יותר. הדיווחים האישיים נשמעים משכנעים, אבל המחקרים המבוקרים שניסו לבדוק אם זה עובד החזירו עד כה תוצאות מעורבות ולא מעודדות במיוחד.

ב-11 באוקטובר 2026 הוצג בכינוס הקולג' האירופי לנוירופסיכופרמקולוגיה במינכן מחקר שמציע הסבר אפשרי לתוצאות המעורבות האלה. חוקרים מאוניברסיטת מאסטריכט שבהולנד חזרו לנתונים של ניסוי שהסתיים, אקראי וכפול-סמיות, כלומר לא המשתתפים ולא הצוות ידעו מי קיבל מה, וחילקו את התוצאות לפי מין המשתתפים. 48 מתנדבים בריאים, מהם 24 נשים בגיל ממוצע של 36.9, קיבלו תרופת דמה, כלומר חומר בלי מרכיב פעיל, או ארבע מנות של 15 מיקרוגרם LSD במשך שבועיים.

מה נמדד ואיך

השפעה פסיכדלית אופיינית מופיעה בדרך כלל במנות שמעל 60 מיקרוגרם, כלומר פי ארבעה ויותר ממה שניתן בניסוי. המשתתפים נבדקו בשלושה תחומים, קשב מתמשך, עיבוד מידע וזיכרון עבודה, בארבע נקודות זמן: לפני תחילת הניסוי, אחרי המנה הראשונה, אחרי המנה הרביעית ובמעקב שלאחר מכן.

התוצאה החדה ביותר הגיעה מהמשימה שבדקה קשב מתמשך, כזו שבה נדרש להגיב במהירות לאות שמופיע על מסך. בתרופת הדמה הנשים היו אטיות יותר מהגברים וחוו יותר רגעים של אי-קשב, כלומר רגעים שבהם האות פשוט חומק. תחת המנות הזעירות הן הגיבו מהר יותר בכ-8 אחוזים, זמן התגובה הממוצע שלהן ירד מ-335 מילישניות ל-308, ומספר רגעי אי-הקשב הממוצע ירד מ-4.7 ל-2.3. אצל הגברים לא נמצא שיפור מקביל.

מה זה לא אומר

השיפור במספר רגעי אי-הקשב הופיע בשלוש נקודות זמן נפרדות: אחרי המנה הראשונה, אחרי המנות החוזרות ובמעקב. העקביות הזאת מחזקת את הממצא, אבל בשני התחומים האחרים, עיבוד מידע וזיכרון עבודה, התוצאות לא היו חדות. ייתכן, לפי החוקרים, שבדיוק בגלל זה הבדלים הקשורים למין נעלמו במחקרים קודמים שבדקו את כל המשתתפים יחד: כשממצא מופיע בקבוצה אחת בלבד, ממוצע של כל המדגם מטשטש אותו עד שהוא נראה כאפס.

החוקרת המובילה, איבה טוטומנובה מאוניברסיטת מאסטריכט, מדגישה שהממצא מוגבל מאוד בהיקפו. היא מבהירה שהעבודה אינה מראה שמנות זעירות של LSD משפרות את התפקוד הקוגניטיבי בכלל, וגם לא שנשים מגיבות ל-LSD יותר מגברים באופן כללי.

המדגם קטן, 24 נשים בלבד, הניסוי לא תוכנן מראש לבדוק הבדלים בין המינים, ולא נלקחו בחשבון רמות הורמונים בדם, שלב המחזור החודשי ושימוש באמצעי מניעה. בדברי ד"ר מיקל הוילונד מאוניברסיטת דרום דנמרק, שלא היה מעורב בעבודה, זהו מחקר קטן עם משתנים רבים, אך הוא מצדיק עבודת המשך בהיקף גדול יותר.

מי ששוקל מיקרו-מנות כדי לשפר ריכוז לא מקבל מהעבודה הזאת אישור, ובטח לא המלצה: החומר אסור לשימוש, הממצא גישוש בלבד והוא נכון למשימת מעבדה אחת. עם זאת, עולה ממנה עיקרון שתקף גם לתרופות מרשם מקובלות: תגובה לחומר אינה בהכרח זהה בנשים ובגברים, ומחקר שבודק את כל המשתתפים כמקשה אחת עשוי לפספס בדיוק את ההבדל הזה.