מחלה ויראלית שאינה מדבקת. כך מתעוררת שלבקת חוגרת

מה זה שלבקת חוגרת?

שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) היא מחלה ויראלית המתבטאת בפריחה עורית כואבת ובכאב נוירופתי משמעותי, הנגרם ממעורבות של מערכת העצבים. המחלה נגרמת מהתעוררות של וירוס וריצלה זוסטר – אותו וירוס האחראי לאבעבועות רוח בילדות.

האם שלבקת חוגרת נגרמת מהדבקה?

באולפן של פרופ’ רפי קרסו התארח ד״ר דוד ששה, מומחה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, איכילוב ומנהל תחום מחלות זיהומיות בקופת חולים “מאוחדת”. לדבריו, שלבקת חוגרת אינה נגרמת מהדבקה חדשה, אלא מהתעוררות של וירוס הקיים בגוף שנים רבות. לאחר ההחלמה מאבעבועות רוח בילדות, הווירוס נשאר רדום בעצבים הסמוכים לחוט השדרה, ולעיתים אינו גורם לכל סימפטום במשך עשרות שנים.

מה גורם לשלבקת חוגרת?

עם העלייה בגיל, או במצבים שבהם חלה ירידה בתפקוד מערכת החיסון, הווירוס עלול להתעורר מחדש. הוא מתפשט לאורך קצות העצבים ומגיע אל העור, שם מופיעים סימני המחלה. הביטוי הקליני כולל פריחה מקומית, לרוב חד־צדדית ומוגבלת לאזור מסוים בגוף. הפריחה מתוארת כ“חוגרת” בשל פיזורה הדמוי חגורה, ומתבטאת בשלפוחיות שמופיעות על רקע עור אדמומי.

סימפטומים עיקריים בשלבקת חוגרת

אחד המאפיינים הקשים והמרכזיים של שלבקת חוגרת הוא הכאב. מדובר בכאב עצבי משמעותי, שלעיתים מקדים את הופעת הפריחה במספר ימים. בשל כך, חולים רבים פונים לחדר מיון עם כאבים בחזה או בבטן, לעיתים בחשד לאירוע לבבי או בטני חריף, עוד לפני שמופיעים הנגעים העוריים שמכוונים לאבחנה.

חשוב להדגיש כי חולה בשלבקת חוגרת אינו מדביק אדם אחר במחלה עצמה. עם זאת, הוא עלול להעביר את הווירוס לאדם שלא חלה בעבר באבעבועות רוח, אשר יפתח את המחלה הראשונית.

אפשרויות הטיפול בשלבקת חוגרת

הטיפול בשלבקת חוגרת מבוסס על מתן מוקדם ככל האפשר של טיפול אנטי־ויראלי, כגון אציקלוביר או ולציקלוביר. טיפול זה עשוי לקצר במידה מסוימת את משך הפריחה, אך אינו מונע לחלוטין את הופעת המחלה או את סיבוכיה.

הסיבוך המשמעותי ביותר הוא פוסט־הרפטיק נוירלגיה – כאב כרוני קשה ומתמשך, הנגרם מפגיעה עצבית. סיבוך זה מופיע בכ־10%–20% מהחולים, שכיחותו עולה עם הגיל, והוא עלול להימשך חודשים ואף שנים. במקרים מסוימים הכאב גורם לפגיעה תפקודית קשה ואף לנכות.

הסיכון להתפתחות שלבקת חוגרת עולה באופן משמעותי עם הגיל. מעל גיל 50 שכיחות המחלה גבוהה יותר, ומעל גיל 80 שיעור הלוקים בה עשוי להגיע לכ־50%. גורמי סיכון נוספים כוללים מצבים של דיכוי חיסוני, טיפולים אונקולוגיים, מחלות אוטואימוניות, השתלות איברים ומחלות כרוניות, כגון סוכרת ואי־ספיקת כליות.

דרכים יעילות בהתמודדות עם שלבקת חוגרת

לדברי ד״ר ששה, הדרך היעילה ביותר להתמודד עם שלבקת חוגרת וסיבוכיה היא מניעה באמצעות חיסון. החיסון מציג יעילות של מעל 90% והוכח כמגן גם בטווח הארוך, לאורך יותר מעשר שנים. החיסון כלול בסל הבריאות לאוכלוסיות בסיכון, והוא האמצעי היחיד שמפחית באופן משמעותי הן את הסיכון להתפתחות המחלה והן את הסיכון לסיבוכים הקשים, ובראשם הכאב הכרוני.

לסיכום

המסר ברור: מניעה באמצעות חיסון עדיפה לאין שיעור על התמודדות מאוחרת עם מחלה כואבת וסבל ממושך.