טיפול שנשמר לסרטן נבדק בשחיקת סחוס: פחות ניתוחי החלפת ברך

שחיקת סחוס בברך מתחילה בדרך כלל בלי דרמה. יש כאב אחרי ישיבה ארוכה, יש נוקשות בבוקר, ויש רופא שאומר שזה שינוי גיל ושכדאי לחזק שרירים ולרדת במשקל. השלב הבא בתפריט הוא לרוב משככי כאבים, ואחריהם, שנים אחר כך, ניתוח להחלפת מפרק.

בין שתי התחנות האלה כמעט אין מה להציע, ושם מנסה להיכנס ממצא שהוצג ב-27 בספטמבר 2026 בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קרינתית בבוסטון. הרעיון שנבדק שם נשמע בתחילה מוזר: להשתמש בהקרנה, טיפול שמזוהה כמעט אך ורק עם סרטן, כדי להרגיע דלקת בברך.

מבנה הניסוי והתוצאה

בניסוי השתתפו 292 מטופלים עם שחיקת ברך מוקדמת, בגיל חציוני 38. הם חולקו באקראי לשתי קבוצות: האחת קיבלה תוסף מפרקים נפוץ (Glucosamine ו-Chondroitin), והשנייה קיבלה את אותו תוסף ובנוסף לו סדרה של עשרה טיפולי הקרנה במינון נמוך מאוד, הרבה מתחת למינונים המקובלים בטיפול בסרטן. המעקב נמשך כמעט 12 שנים בחציון, שהוא פרק זמן חריג באורכו בתחום הזה.

התוצאה המרכזית נמדדה במונחים מעשיים, לא בציון כאב בלבד. בקבוצה שקיבלה הקרנה היה הסיכון להכרה רשמית בנכות נמוך בכשני שלישים לעומת הקבוצה השנייה. בבדיקות הדמיה, ציוני המפרק אצל מקבלי ההקרנה השתפרו בתום שנה בעוד שאצל האחרים הם המשיכו להידרדר, וההבדל נשמר גם אחרי שלוש שנים.

החלק המעניין ביותר מופיע דווקא בתת-קבוצה. בקרב מי שהיו בדרגה בינונית של שחיקה, כלומר מצב שבו הנזק כבר קיים אך אינו נרחב, הפער בין הקבוצות היה החד ביותר. באוכלוסייה הכוללת, לעומת זאת, ההפרש במספר ניתוחי ההחלפה לא היה מובהק, וזו הבחנה שחשוב להחזיק בה: הממצא הבולט שייך לשלב מסוים של המחלה, לא לכל מי שסובל מכאב בברך.

מה עדיין לא ידוע

ד"ר בובי קונרו, רופא אונקולוגיה קרינתית מאוניברסיטת Loyola באילינוי שהציג את הממצאים, מסר שהצירוף של פחות נכות ופחות ניתוחי החלפה בדרגה הבינונית מעודד במיוחד, ושהוא מצביע על אפשרות לבדוק אם טיפול מוקדם בדלקת משנה את מהלך המחלה לאורך שנים. האמירה הזו מנסחת את ההשערה שמאחורי כל הניסוי, לא רק את התוצאה שלו.

לצד זאת, ההסתייגויות כאן כבדות מהרגיל. הניסוי נערך במוסד יחיד ברוסיה, המטופלים ידעו לאיזו קבוצה שויכו, וקבוצת ההשוואה קיבלה תוסף ולא הקרנת דמה. הניתוחים ארוכי הטווח והפילוח לפי דרגות חומרה לא הוגדרו מראש אלא נעשו בדיעבד, וחלק מנתוני ההדמיה במעקב חסרים.

הסתייגות אחת חשובה במיוחד. הגיל החציוני של המשתתפים היה 38, והמחקר לא תוכנן כדי לבחון תופעות מאוחרות נדירות או סיכון לסרטן לאורך החיים. בגיל כזה זו שאלה שאי אפשר לדחות, והצוות עצמו קורא לניסוי רב-מרכזי נוסף עם הקרנת דמה כקבוצת ביקורת.

למי שמתמודד עם כאב בברך ומרגיש תקוע בין משככי כאבים לניתוח, אין כאן טיפול שאפשר לבקש מחר. הקרנה לשחיקת סחוס אינה פרקטיקה מקובלת בישראל, והנתונים מגיעים ממוסד אחד ודורשים אישוש. יש כאן סימן לכיוון שנבדק ברצינות, ותזכורת לכך שהשלב המוקדם של המחלה, זה שנוטים לוותר עליו, הוא השלב שבו יש אולי מה לעשות.