מחלות אוטואימוניות: הפער שבו תסמינים של נשים מיוחסים למצב נפשי

העייפות לא עברה גם אחרי חופשה, הכאב נדד בין המפרקים, השינה הייתה גרועה, ובביקור אצל הרופא עלתה השאלה אם הכול נובע מלחץ בעבודה. אצל חלק גדול מהאנשים זו באמת התשובה הנכונה, והיא מגיעה מתוך היכרות עם החיים שלהם. אצל אחרים היא הופכת לתחנה ארוכה בדרך לאבחנה אחרת לגמרי.

ב-12 באוקטובר 2026 פורסם בכתב העת eClinicalMedicine, מקבוצת The Lancet, מחקר שניסה למדוד את התחנה הזאת. חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' ומאוניברסיטת מזרח אנגליה אספו את חוויית האבחון של 6,607 אנשים עם מחלות אוטואימוניות, ובהן דלקת מפרקים שגרונתית, זאבת (לופוס) וטרשת נפוצה, ושאלו אותם מה נאמר להם בדרך. התמונה שהתקבלה לא הייתה זהה לנשים ולגברים.

מה הראו המספרים

43 אחוזים מהנשים שהשתתפו דיווחו שהתסמינים שלהן יוחסו בעבר לגורם נפשי, לעומת 33 אחוזים מהגברים. 34 אחוזים מהנשים דיווחו שנאמר להן שגורם נפשי יוצר או מחמיר תסמין גופני, לעומת 22 אחוזים מהגברים. לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גיל, סוג המחלה, יבשת ומצב כלכלי במשק הבית, הסיכוי של אישה לדווח על אבחנה נפשית שגויה היה גבוה כמעט פי אחד וחצי מזה של גבר, והסיכוי לדווח על ייחוס התסמינים לגורם נפשי שמחמיר מחלה גופנית היה גבוה בכ-75 אחוזים.

הפער לא הופיע בכל סוג של טעות. דווקא אבחנה שגויה עם מחלה גופנית אחרת דווחה מעט יותר בקרב הגברים, 48 אחוזים מול 44 אחוזים. ההבדל התרכז בהסבר הנפשי, ולא ביכולת לאבחן נכון בכלל.

למה זה נגמר באיחור

הצד השני של אותו נתון הוא זמן. אצל הגברים התשובה הנפוצה ביותר לשאלה כמה זמן עבר מהתסמין הראשון עד האבחנה הייתה פחות משלושה חודשים. אצל הנשים התשובה הנפוצה ביותר הייתה שנה עד שנתיים, והן גם דיווחו על מספר רב יותר של ביקורים אצל רופאים לפני שהתקבלה אבחנה.

החוקרים מציעים הסבר אחד שאינו תלוי במין המטופל: מחלות אוטואימוניות רבות מתחילות בתסמינים שקיימים גם באוכלוסייה הבריאה, כמו עייפות, כאב, הפרעות שינה ומצב רוח ירוד. התסמינים האלה אינם מצביעים על איבר אחד ואינם נראים בבדיקה, ולכן קל לייחס אותם לסיבה שכיחה יותר. לדברי ד"ר מלאני סלואן מהמחלקה לבריאות הציבור ולרפואה ראשונית באוניברסיטת קיימברידג' ומבית הספר לרפואה בנוריץ', ההסבר הפסיכולוגי או הנפשי ניתן לעיתים מהר מדי.

מה המחקר לא אומר

נקודה שהחוקרים מדגישים היא שאין בממצאים טענה שאבחנה נפשית היא תמיד שגויה. לדברי פרופ' דיוויד ד'קרוז, רופא ראומטולוג בבית החולים גאיס בלונדון, תסמינים נפשיים הם לעיתים חלק מהמחלה האוטואימונית עצמה, בעיקר בזאבת, וההמלצה היא לשקול מחלה אוטואימונית כשהתסמינים נמשכים או מופיעים ביותר ממערכת אחת בגוף.

המגבלות של העבודה ברורות. הנתונים נאספו מדיווח עצמי של המטופלים ולא מהרשומות הרפואיות, ולכן ייתכן פער בין מה שנזכר ובין מה שנכתב בפועל. זהו גם מחקר חתך, שמצלם נקודת זמן אחת ומראה קשר בלבד, והוא אינו מסביר מדוע ההבדל בין המינים נוצר.

מי שמתמודד עם תסמינים שנמשכים חודשים בלי אבחנה לא צריך לפסול את ההסבר הנפשי, אבל כדאי לבקש שהבירור יישאר פתוח. החוקרים ממליצים לרופאים לציין בפירוש כשיש חוסר ודאות באבחנה, להסביר מתי כדאי לחזור לבדיקה, ולשוב ולבחון אבחנה קודמת כשמופיע תסמין חדש. מטופלים שמנהלים רישום מסודר של מועד תחילת התסמינים ושל השינויים בהם נותנים לרופא בדיוק את המידע שהרשומה הרפואית לרוב אינה שומרת.