הטיפול הגנטי להנטינגטון אחרי ארבע שנים: האטה בתפקוד היומיומי, ספק במדד המרכזי

מחלת הנטינגטון היא אחת המחלות הקשות שהרפואה מכירה, בין היתר משום שהיא ידועה מראש. זו מחלה תורשתית שבה פגם בגן אחד הורס בהדרגה תאי עצב במוח, וצאצא של מטופל יכול לעבור בדיקה גנטית ולדעת בגיל עשרים אם התסמינים יגיעו אליו בעוד עשרים שנה. עד היום אין טיפול שמאט את המחלה, רק תרופות שמקלות על התסמינים.

על הרקע הזה הפך טיפול גנטי אחד לנקודת התקווה המרכזית בתחום. הוא ניתן בזריקה אחת ישירות לעומק המוח, בניתוח בהכוונת דימות, ומטרתו להשתיק את הגן שמייצר את החלבון הפגום. ב-29 בספטמבר 2026 פרסמה חברת uniQure, שמפתחת אותו, את נתוני המעקב אחרי ארבע שנים, והם התקבלו אחרת לגמרי ממה שציפו.

מה הראו הנתונים

המעקב מתייחס ל-12 מטופלים שקיבלו את המינון הגבוה של הטיפול (Ifezuntirgene Inilparvovec), המוכר גם בקוד AMT-130. ההשוואה אינה מול קבוצת ביקורת אמיתית אלא מול מאגר של מטופלים דומים שלא טופלו, מאגר שנאסף לאורך שנים במחקרי מעקב.

במדד המשולב שבוחן יחד תנועה, חשיבה ותפקוד יומיומי, קצב ההידרדרות של המטופלים היה איטי בכ-44 אחוזים מזה של קבוצת ההשוואה. במדד השני, שבוחן את היכולת לתפקד בחיי היומיום בלבד, ההאטה עמדה על כ-61 אחוזים. במדד השני הפער היה מובהק, כלומר גדול מספיק כדי שלא ייוחס למקרה. במדד הראשון, זה שהוגדר כמדד המרכזי, הוא לא היה.

זו הנקודה שהפילה את מניית החברה בכ-40 אחוזים ביום אחד. בנתוני שלוש השנים, שפורסמו קודם לכן, נרשמה באותו מדד מרכזי האטה של כ-75 עד 80 אחוזים, תלוי בדיווח. הירידה מהמספר ההוא למספר של השנה הרביעית היא שיצרה את האכזבה.

למה המספר ירד

ההסבר שהחברה מציעה אינו נוגע לטיפול אלא למאגר ההשוואה. בנקודת הזמן של 48 חודשים חסרים כמחצית מהנתונים במאגר הזה, משום שמטופלים נשרו ממחקרי המעקב לאורך השנים. כשהחברה ניסתה לתקן את החסר בחישוב, ההאטה במדד המרכזי עלתה לכ-54 אחוזים.

הבעיה היא שתיקון סטטיסטי אינו נתון. מחקר שנשען על מאגר היסטורי במקום על קבוצת ביקורת אקראית חשוף בדיוק לסוג הזה של ערעור, וככל שהמעקב מתארך כך המאגר נחלש. ההבדל בין הניסוי הזה ובין ניסוי אקראי רגיל הוא מה שעומד עכשיו במרכז הדיון.

מבחינת בטיחות התמונה נותרה סבירה, וזה בפני עצמו אינו מובן מאליו בטיפול שניתן ישירות לרקמת המוח. רוב תופעות הלוואי נקשרו לניתוח עצמו וחלפו בלי סיבוך, ומקרה אחד של דלקת במערכת העצבים המרכזית הגיב לטיפול בסטרואידים. בקשת האישור כבר הוגשה לרשות התרופות האמריקאית ולרגולטור הבריטי, והחברה מצפה להחלטה על קבלת התיק לקראת סוף 2026. במקביל היא מתכננת ניסוי מאשש נוסף.

משפחות שמלוות מטופל עם מחלת הנטינגטון חיות ממילא עם לוח זמנים ארוך, וזו הסיבה שהאכזבה של השוק אינה בהכרח האכזבה שלהן. ההאטה במדד התפקוד היומיומי, זה שקובע כמה שנים אדם מסתדר בכוחות עצמו, נשארה על כנה גם בשנה הרביעית. הטיפול אינו זמין בישראל ואינו מאושר בשום מקום, אבל השאלה אם קיים ניסוי פעיל ומה תנאי ההשתתפות בו היא שאלה שאפשר להעלות מול הנוירולוג המטפל כבר עכשיו.