חשבו שהורמונים בגיל המעבר מסוכנים: איגוד הגינקולוגים האמריקאי הפך את ההמלצה

שאלה אחת חוזרת בחדר של הגינקולוג כבר יותר מעשרים שנה, ולרוב היא נשאלת בחצי לחש: ההורמונים האלה, זה לא מסוכן? מאחורי השאלה עומד מחקר גדול שפורסם ב-2002 וקשר טיפול הורמונלי לסרטן השד, ומאז נשים רבות קיבלו המלצה לנסות הכול חוץ מהורמונים.

ב-15 באוקטובר פרסם איגוד הרופאים המיילדים והגינקולוגים האמריקאי הנחיה קלינית חדשה שמסדרת מחדש את סדר העדיפויות. המסמך מחליף הנחיה משנת 2014 והוא המפורט ביותר שהאיגוד הוציא בנושא גיל המעבר. השורה המרכזית בו: בנשים שאין להן התוויית נגד, הטיפול ההורמונלי הוא האפשרות הראשונה לגלי חום ולהזעות לילה.

מה בדיוק השתנה

ההנחיה הקודמת ביקשה להשתמש במינון הנמוך ביותר ולזמן הקצר ביותר האפשרי. ההנחיה החדשה לא קובעת תאריך תפוגה. במקומו היא מציבה לוח מעקב: בדיקת יעילות וסבילות אחרי שלושה חודשים, ואחר כך אחת לשנה. נשים שהתסמינים שלהן נמשכים עשויות להמשיך בטיפול גם אחרי גיל 60, בהחלטה אישית מול הרופא המטפל.

מה שלא השתנה הוא חלון הפתיחה. האיגוד ממליץ להתחיל את הטיפול לפני גיל 60 או בתוך עשר שנים מתחילת גיל המעבר. מעבר לחלון הזה, ההחלטה נעשית פרטנית, משום שהסיכון לקריש דם, לשבץ ולמחלת לב כלילית עולה. נשים עם רקע של קריש דם, שבץ, מחלת כבד או סוגי סרטן מסוימים אינן מועמדות לטיפול.

למי שההורמונים אינם מתאימים

ההנחיה אינה מסתפקת בהורמונים, והיא מגדירה חלופות בדירוג המלצה חזק. הראשונה היא תרופות ממשפחת SSRI ו-SNRI, קבוצות נפוצות של נוגדי דיכאון, שמסייעות הן לגלי חום הן לדיכאון. השנייה היא קבוצה חדשה יחסית של תרופות שחוסמות אותות מסוימים במוח (Fezolinetant ו-Elinzanetant), ושתיהן מחייבות בדיקות תפקודי כבד לפני תחילת הטיפול ובמהלכו. תרופה נוספת (Gabapentin) מוצעת כשאפשרויות אחרות לא עבדו או לא נסבלו, ונטילה לפני השינה עשויה לסייע גם לשינה.

בצד הלא-תרופתי מופיעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, התערבויות מבוססות קשיבות, פעילות גופנית, היפנוזה קלינית ודיקור. האיגוד נותן להן דירוג מותנה ומציין שהן עובדות בדרך כלל טוב יותר לצד תרופה ולא במקומה. אסטרוגנים צמחיים ותוספי צמחים אינם נתמכים: אין ראיות ליעילותם, והם אינם נבדקים על ידי הרגולטור לבטיחות או לטוהר.

מה המסמך לא קובע

בכל הנוגע לתסמיני דיכאון שקשורים לגיל המעבר, האיגוד קובע שהראיות אינן מספיקות כדי להמליץ בעד טיפול הורמונלי או נגדו. אישה שעומדת בקריטריונים לדיכאון מז'ורי מטופלת לפי ההנחיות לדיכאון, ולא לפי המסמך הזה.

ד"ר ברוס פייר, אחד ממחברי ההנחיה, ציין בהודעת האיגוד שתפיסות שגויות לגבי הסיכונים שבטיפול ההורמונלי השפיעו על נכונותם של חלק מהרופאים לרשום אותו. האיגוד גם מציין פערים בטיפול: במחקר מעקב ארוך טווח נשים שחורות דיווחו על נטל תסמינים גבוה יותר מנשים לבנות, אך היו בסיכוי נמוך יותר לקבל טיפול.

ההנחיה חלה על ארצות הברית ואינה משנה אוטומטית את הפרקטיקה בישראל, אבל היא משנה את נקודת הפתיחה של השיחה. למי שסובלת מגלי חום שמפריעים לשינה או לתפקוד, השאלה היא כבר אם יש סיבה רפואית להימנע מהורמונים. בחודשים הקרובים צפוי האיגוד לפרסם מסמך נפרד על תסמיני גיל המעבר באזור הנרתיק ודרכי השתן.