ההסכם העולמי למגפות נחתם אבל אינו בתוקף: מה עוד חסר

שש שנים אחרי שהקורונה שינתה את החיים, השאלה שנשארה על השולחן פשוטה: אם זה יקרה שוב, האם העולם יגיב אחרת. התשובה תלויה בפרט שנשמע משפטי לחלוטין, ובפועל הוא זה שיקבע מי יקבל חיסון ומתי.

ב-25 בספטמבר 2026 התכנסו נציגי 193 המדינות באומות המאוחדות בניו יורק לדיון בדרג בכיר בהיערכות למגפות, ואימצו הצהרה מדינית שמחדשת את ההתחייבות למניעה, להיערכות ולתגובה. מזכ"ל האומות המאוחדות אנטוניו גוטרש תיאר את התגובה העולמית לקורונה, שגבתה למעלה משבעה מיליון חיים, כסיפור של תושייה אנושית וגם של כישלון אנושי.

מה כבר הושג

ההסכם עצמו קיים והוא הישג לא מבוטל. הוא אומץ במאי 2025 והוא ההסכם הבינלאומי המחייב הראשון בנושא מגפות, ולצידו תוקנו תקנות הבריאות הבינלאומיות. הוקמו גם מרכזים עולמיים למעקב אחר התפרצויות, לשיתוף פתוגנים ולייצור חיסונים, ולפי ארגון הבריאות העולמי חל שיפור ביכולות האיתור והתגובה בשלוש השנים האחרונות.

התוקף עדיין חסר. ההסכם ייכנס לתוקף 30 יום לאחר שישים מדינות יאשרו אותו בהליך פנימי, ולפני שהליך כזה יכול להתחיל בכלל צריך לסגור נספח אחד. הנספח נקרא מערכת הגישה לפתוגנים וחלוקת התועלת, והוא החלק שתקוע.

על מה בעצם הוויכוח

הסכסוך הוא בין שני אינטרסים שקשה לגשר ביניהם, וכדי להבין אותו כדאי לדעת מה הנספח הזה עושה בפועל. כשמתגלה נגיף חדש במדינה כלשהי, מעבדה מקומית מפענחת אותו ומעבירה את המידע הלאה, ומאותו מידע מפתחות חברות חיסונים ותרופות. הנספח קובע מה המדינה שגילתה מקבלת בתמורה.

המדינות העשירות מבקשות שיתוף מהיר ופתוח של המידע הזה, מתוך חשש שכל הגבלה תאט את המדע ברגע שבו הוא צריך לעבוד מהר.

המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה מבקשות דבר אחר. הן רוצות התחייבות שהן יקבלו את החיסונים, התרופות ואמצעי האבחון שיפותחו מהדגימות שהן עצמן שיתפו. הן מזכירות את מה שקרה בקורונה, כשהמדינות העשירות קיבלו חיסונים כמעט מיד, ולמדינות העניות, כפי שתיאר זאת יועץ משפטי שצוטט בדיון, הגיעו שאריות.

הצעה אחת שעלתה היא לקשור את דרישות השוויון למוצר הסופי ולא למידע עצמו, כך שחוקרים יקבלו גישה מלאה לנתונים ואילו חברות יידרשו להסדיר חלוקת תועלת לפני שיווק. מתנגדי ההצעה טוענים שבכך נשמט כוח המיקוח, ושברגע שהמוצר כבר קיים יהיה קל לסרב לתנאים.

סבב המשא ומתן השמיני הסתיים בז'נבה בהתקדמות מעטה, והמועד היעד לאימוץ הנספח הוא אספת הבריאות העולמית במאי 2027. מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי ד"ר טדרוס אדהנום גברייסוס אמר שאף שנותרו חילוקי דעות הוא בטוח שהמדינות ימצאו מה שמשותף להן, כפי שעשו בהסכם עצמו. סיבוך נוסף הוא שארצות הברית, שיצאה מארגון הבריאות העולמי בשנה שעברה, מנהלת הסכמי בריאות דו-צדדיים נפרדים שעלולים לערער את המערכת המשותפת.

מבחינת מי שאינו יושב באולם הדיונים, המשמעות פשוטה מכפי שהיא נשמעת. יותר מהשאלה אם קיים מסמך מחייב, חשובה השאלה אם בפעם הבאה שיופיע נגיף חדש יהיה מסלול מוסכם מראש שמעביר דגימות מהמעבדה שגילתה אותן ליצרן שמפתח חיסון, ומחזיר את החיסון גם למדינה שממנה הן באו. כרגע המסלול הזה אינו קיים, והלוח קבוע למאי 2027. מי שזוכר את חודשי ההמתנה לחיסון הראשון ימצא כאן את הסיבה שפרט משפטי אחד נוגע גם אליו.