כדור או מדבקה: דרך מתן ההורמונים בגיל המעבר שינתה את סיכון הקרישים

הגלים בגיל המעבר מתחילים לרוב בלילה. אישה מתעוררת ספוגה בזיעה, נרדמת שוב ומתעוררת עוד פעם, וכך שבועות. כשהיא מגיעה בסוף לרופאה ושואלת על טיפול הורמונלי, השאלה הראשונה שעולה בשיחה היא כמעט תמיד אם זה בטוח.

מחקר דני שפורסם ב-23 בספטמבר 2026 בכתב העת The BMJ מציע שהתשובה תלויה בפרט שנשמע טכני לחלוטין: לא באיזה הורמון נוטלים, אלא באיזו דרך הוא נכנס לגוף.

דרך אחת, שתי תוצאות

החוקרים עבדו על רשמי הבריאות של דנמרק ואיתרו בהם נשים בגילי 50 עד 69 שחיו במדינה בין 2003 ל-2021 ואובחנו לראשונה עם קריש דם בוורידים, עם שבץ מוחי מסוג חסימתי או עם התקף לב. לכל אישה כזו הותאמו כמה נשים בנות אותו גיל שלא אובחנו, כדי לבדוק במה הן נבדלות זו מזו.

היקף המדגם מאפשר את הדיוק. בקבוצת קרישי הדם נכללו 9,807 נשים מול 49,035 נשים להשוואה, בקבוצת השבץ 18,460 מול 92,300, ובקבוצת התקף הלב 11,974 מול 59,870.

התוצאה המרכזית נוגעת לכדורים. נטילת הורמונים דרך הפה נקשרה לעלייה בסיכון לקריש דם בוורידי הרגליים ובריאות, וזה נכון בכל מינון ובכל משך טיפול שנבדק. בשבץ ובהתקף לב התמונה הייתה צרה יותר: העלייה הופיעה רק אצל נשים שנטלו מינון גבוה של הורמון אסטרוגן דרך הפה (Estradiol), מעל מיליגרם אחד ביום, ולמשך יותר משנה.

בצד השני של ההשוואה עמדו מדבקות, ג'לים ותרסיסים, כלומר הורמון שנספג דרך העור. כאן לא נמצאה עלייה כללית בסיכון לקרישה, בלי קשר לסוג המשטר, לרכיבים הפעילים, למינון או למשך השימוש. חריג אחד נרשם בשילוב מחזורי שניתן דרך העור, שבו נמצא שיעור גבוה יותר של התקפי לב, אך המחברים מציינים שהנתונים לגביו מעטים.

שלושה מומחים שהתייחסו למחקר מטעם מרכז התקשורת למדע בניו זילנד הצביעו על אותה נקודה. פרופ' חברה מישל וייז ציינה שרוב הנשים שמקבלות היום טיפול הורמונלי משתמשות באסטרוגן דרך העור, ושמרגיע לראות שבשיטה המודרנית הזו לא נראה סיכון נלווה. פרופ' אנדרו שלינג הוסיף שהטיפול דרך העור לא נקשר לשיעורי קרישה גבוהים יותר בשום משטר, מינון או משך שימוש. ההמלצה המעשית שעלתה מדבריהם היא שנשים שנוטלות כדורים ישקלו מעבר לטיפול דרך העור, ויכירו את סימני האזהרה כמו כאב בחזה או ברגל.

מה המחקר אינו אומר

הסיכון המוחלט הוא ההקשר שקל לאבד בכותרות. בקרב הנשים שלא נטלו טיפול הורמונלי כלל נרשמו כ-16 מקרים של קריש דם בוורידים לכל עשרת אלפים שנות מעקב, כ-20 מקרי שבץ וכ-13 התקפי לב. התוספת שנמצאה בכדורים היא אפוא תוספת קטנה על בסיס שממילא אינו גבוה.

שלוש מגבלות מלוות את הנתונים. זהו מחקר על נתונים קיימים ולא ניסוי אקראי, ולכן הוא מתאר קשר ולא סיבה. לחוקרים לא היו נתונים על גיל הכניסה לגיל המעבר, על מדד מסת הגוף ועל עישון, שלושה גורמים שמשפיעים בעצמם על נטיית הדם להיקרש. והמדגם הדני מתאר אוכלוסייה אחת, ולא בהכרח אוכלוסיות מגוונות יותר מבחינה אתנית.

נשים שנוטלות כיום כדורים הורמונליים בגיל המעבר ימצאו שהמחקר הזה אינו סיבה להפסיק אותם, בעיקר משום שהתוספת שנמצאה קטנה. הוא כן פותח שאלה אחת שאפשר להעלות בביקור הבא אצל הרופאה: האם יש סיבה רפואית להישאר בכדורים, או שמדבקה או ג'ל יעשו את אותה עבודה. ולמי שכבר מטופלת דרך העור, זו ידיעה מרגיעה יותר מכל דבר אחר.