הכאב מתחיל מעל העין, מתפשט לחצי הראש ונמשך יום שלם. אשה שמכירה את זה מהשנים שבהן גידלה ילדים קטנים יודעת בדיוק מה לעשות: לכבות את האור, לקחת כדור, לחכות שזה יעבור. מה שהיא כנראה לא יודעת הוא שההתקפים האלה נרשמו בתיק הרפואי שלה, ושיש להם משמעות שחורגת מהכאב.
בקצרה
- מיגרנה לבדה נקשרה לסיכון כמעט כפול לשבץ מוקדם, ועישון לבדו ליותר מכפול.
- כשהשניים הופיעו יחד, הסיכון היה גבוה ממה שחיבור שני הגורמים היה מנבא.
- בקרב מי שלא עישנה ולא סבלה ממיגרנה, שמונה מכל אלף חלו בשבץ בתוך 20 שנה.
- המחקר תצפיתי ואינו מוכיח שהמיגרנה או העישון גרמו לשבץ.
בכתב העת Neurology, של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, פורסם מחקר דני שבדק את המשמעות הזאת בקנה מידה חריג. החוקרים הצליבו רשומות בריאות ורשומות לידה בדנמרק ואספו כ-1.7 מיליון נשים בגילי 15 עד 60 שילדו, על פני 27 שנים. את כולן חילקו לארבע קבוצות: מי שלא עישנה ולא סבלה ממיגרנה, מי שסבלה ממיגרנה בלבד, מי שעישנה בלבד, ומי שהתקיימו בה שני הדברים.
שני גורמים, ארבע קבוצות
המספרים המוחלטים מראים עד כמה האירועים האלה נדירים בגיל הזה. לאורך 20 שנות מעקב, בקבוצה שלא עישנה ולא סבלה ממיגרנה, שמונה מכל אלף נשים חלו בשבץ שנגרם מחסימה של כלי דם במוח. בקבוצת המיגרנה בלבד, 13 מכל אלף. בקבוצת העישון בלבד, 15 מכל אלף. ובקבוצה שבה היו שני הגורמים, 28 מכל אלף.
בשבץ מהסוג השני, הנגרם מדימום במוח, המספרים קטנים יותר אך הכיוון זהה: שלוש מכל אלף בקבוצה ללא הגורמים, לעומת תשע מכל אלף בקבוצה שבה היו שניהם. בתמותה מכל סיבה הפער היה חד במיוחד: עשר מכל אלף לעומת 34 מכל אלף.
מתוך אלף נשים ללא מיגרנה שלא עישנו, שמונה חלו בשבץ בתוך 20 שנה. מתוך אלף שסבלו ממיגרנה וגם עישנו: 28.
למה דווקא השילוב
אחרי שהחוקרים התאימו את הנתונים לגיל, למספר הלידות ולמחלות רקע כמו לחץ דם גבוה וסוכרת, התקבלה התמונה הבאה: מיגרנה לבדה נקשרה לסיכון כמעט כפול לשבץ מוקדם מחסימת כלי דם, עישון לבדו ליותר מכפול, והופעה של שני הגורמים יחד לסיכון גבוה פי שלושה וחצי. בשבץ מדימום, השילוב נקשר לסיכון גבוה פי שניים וחצי.
החוקרים מדגישים את האופן שבו שני הגורמים מצטרפים. כשבודקים שני גורמי סיכון יחד, מצפים שהם יצטרפו זה לזה. כאן, בשבץ מחסימת כלי דם ובתמותה, השילוב היה גבוה ממה שחיבור פשוט של שני הגורמים היה מנבא. בשבץ מדימום התוספת הזאת הייתה פחות בולטת.

מה המחקר אינו אומר
לצד הגודל, יש למחקר מגבלות שהחוקרים מונים בעצמם. הוא תצפיתי, כלומר הוא מראה קשר ולא מוכיח שהמיגרנה או העישון גרמו לשבץ. גם המיגרנה וגם העישון עשויים להיות מדווחים בחסר ברשומות: מיגרנה שלא הגיעה לאבחנה רשמית אינה מופיעה, וסטטוס העישון נאסף בזמן ההיריון ואינו משקף בהכרח הרגלים לאורך השנים. ולבסוף, כל המשתתפות ילדו לפחות פעם אחת, ולכן אין במחקר תשובה לגבי גברים או לגבי נשים שלא ילדו.
ד"ר אנדריאס לונד פדרסן מאוניברסיטת אוהרהוס שבדנמרק, שהוביל את המחקר, ניסח את ההשלכה המעשית: "הממצאים תומכים בהתחשבות במיגרנה בעת הערכת הסיכון הלבבי". הוא הוסיף שהם גם מחזקים את ההנחיות הקיימות בנושא הימנעות מעישון והפסקתו. המחקר מומן על ידי קרן לונדבק.
לאשה שמתמודדת עם מיגרנות ומעשנת, המשמעות המעשית ברורה: את המיגרנה אי אפשר לבטל בהחלטה, ואת העישון אפשר להפסיק. מי שמלווה אשה כזאת יכול להעלות את הנושא בביקור הבא אצל רופא המשפחה.
להרחבה בנושא מיגרנה ושבץ אצל נשים
- eurekalert.org › הודעת האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, עם הסיכונים המוחלטים בכל הקבוצות
- news-medical.net › סיקור המחקר, עם כותרת המאמר המלאה, המזהה הדיגיטלי והמימון
- miragenews.com › דיווח על המחקר, עם טבלת הסיכונים ודברי מוביל המחקר

