דיאטה דלת קלוריות עם אימון מפוקח החזירה סוכרת מסוג 2 לאחור

אבחנה של סוכרת מסוג 2 בגיל שלושים ושמונה נשמעת בהתחלה כמו טעות במעבדה. היא מגיעה בלי כאב ובלי תסמין, לרוב מתוך בדיקת דם שגרתית שנעשתה מסיבה אחרת לגמרי, ובגיל שבו אדם עוד מתכנן קריירה ולא מחלה כרונית. ההסבר שמגיע אחרי האבחנה הוא כמעט תמיד זהה: זו מחלה מתקדמת, אפשר לנהל אותה, ועם השנים יצטרכו עוד תרופות.

את ההנחה הזו בדק ניסוי שתוצאותיו הוצגו ב-1 באוקטובר 2026 בכנס השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת במילאנו, ובמקביל פורסם המאמר בכתב העת The Lancet Regional Health Americas. הניסוי, שנקרא RESET for Remission, התמקד דווקא בקבוצה שאצלה המחלה מתקדמת מהר יותר: מי שאובחן לפני גיל 45.

שתי התערבויות במקביל

בניסוי השתתפו 96 מבוגרים בגילי 18 עד 45 עם סוכרת מסוג 2 ועם השמנה, בגיל ממוצע של שלושים ושמונה, שלא טופלו באינסולין. הם גויסו בשלושה מרכזים באנגליה ובקנדה וחולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות קיבלה תפריט מוגדר של 800 עד 900 קלוריות ביום, שבתוכו שליש מהאנרגיה מחלבון, ולצידו אימון אירובי ואימון התנגדות פעמיים בשבוע בהשגחה ואימון שלישי עצמאי.

השלב האינטנסיבי נמשך שנים עשר שבועות, ואחריו עברו המשתתפים לתפריט לשמירה על המשקל בלי להפסיק את האימונים, עד שבוע עשרים וארבעה. הקבוצה השנייה קיבלה את הטיפול המקובל, בדיוק מה שהיא הייתה מקבלת ממילא.

הנתון המרכזי נמדד בסוף התקופה. רמיסיה הוגדרה כערך סוכר ממוצע שירד מתחת לסף הסוכרת, ונשמר כך שלושה חודשים לפחות בלי אף תרופה להורדת סוכר. בקבוצת ההתערבות הגיעו לשם 27 מתוך 50 משתתפים. בקבוצת הטיפול הרגיל, 2 מתוך 46.

הירידה במשקל הייתה 8.4 קילוגרם בממוצע בקבוצת ההתערבות לעומת 1.2 קילוגרם בקבוצה השנייה, והפער בין הקבוצות במסת השומן היה גדול מהפער במשקל הכולל. במילים אחרות, מה שירד היה בעיקר שומן.

מה שהאימון הוסיף

דיאטות דלות קלוריות מוכרות כבר שנים כדרך להחזיר סוכרת לרמיסיה, אבל ירידה מהירה במשקל גורעת גם שריר, וזה בדיוק מה שלא רוצים לאבד בגיל שלושים ושמונה. בניסוי הזה נשמרה מסת השריר, והחוקרים תולים זאת באימון ההתנגדות.

פרופ' קברי דסגופטה מאוניברסיטת מקגיל, אחת מהובילות הניסוי, מסרה ששיעורי הרמיסיה שנרשמו נמצאים בקצה הגבוה של מה שדווח עד כה בספרות עבור ניסויים באורך דומה. הצוות הוסיף ששימור השריר בתהליך כזה עשוי להיות משמעותי בפני עצמו לתפקוד הגופני ולמסלול המחלה בטווח הארוך.

המגבלה הגדולה היא אורך המעקב. הניסוי נמשך עשרים וארבעה שבועות, ולכן אין בו תשובה למה שקורה בשנה השנייה. החוקרים עצמם כותבים שרוב תוכניות הירידה במשקל מלוות בעלייה חוזרת, חלקית או מלאה, וקוראים לבדיקה ארוכת טווח בתנאי חיים אמיתיים. מבחינת בטיחות לא נרשמו תופעות לוואי חמורות, ורוב המשתתפים חוו בשבועות הראשונים עצירות, כאבי ראש, סחרחורת ועייפות שחלפו מעצמם.

מי שאובחן עם סוכרת מסוג 2 בשנות השלושים או הארבעים לחייו מחזיק כאן נתון שנוגע לחלון זמן. דווקא בשנים הראשונות אחרי האבחנה הסיכוי להחזיר את ערכי הסוכר לטווח התקין נראה גבוה יותר, וזו שאלה שאפשר להעלות מול רופא המשפחה או מול הדיאטנית בקופה. תפריט של 800 קלוריות ביום אינו דבר שמתחילים לבד מהאינטרנט, בעיקר למי שנוטל תרופות שמורידות סוכר, אבל הכיוון עצמו שווה שיחה.