נוגדן ניסיוני חתך בחצי את אובדן השריר בזריקות ההרזיה

המשקל ירד, הבגדים רפויים, והמספר על המשקל מספר סיפור אחד ברור. הוא לא מספר מאיזו רקמה הגיעה הירידה. בתוך הקילוגרמים שנעלמו יש שומן, אבל יש גם שריר, עצם ונוזלים, וההבדל בין השניים מתחיל להרגיש דווקא מאוחר: בכוח האחיזה, ביכולת לקום מכיסא נמוך, בשיווי המשקל.

השאלה הזו עמדה במרכז נתונים שהוצגו ב-30 בספטמבר 2026 בכנס השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת במילאנו, ובמקביל נמסרו לפרסום בכתב העת The Lancet. הניסוי, שנקרא COURAGE, בדק אם אפשר לשמור על השריר בלי לעצור את הירידה במשקל.

ארבע קבוצות, עשרים ושישה שבועות

בניסוי השתתפו כ-975 מבוגרים בגילי 18 עד 65 עם השמנה, ובשלב הראשון שלו נכללו כ-600 מהם. הם חולקו באקראי לארבע קבוצות: התרופה לסוכרת ולהשמנה (Semaglutide) לבדה, אותה תרופה בתוספת מינון נמוך של נוגדן ניסיוני לשימור שריר (Trevogrumab), אותה תרופה בתוספת מינון גבוה שלו, ותרופה בתוספת שני נוגדנים יחד, כלומר בצירוף נוגדן שלישי (Garetosmab). הרכב הגוף נמדד בסריקה שמפרידה בין שומן לרקמה רזה.

הנתון הראשון שעלה מהניסוי נוגע דווקא לזריקה המקובלת. כשליש עד למעלה משליש מהמשקל שירד בזריקה לבדה היה רקמה רזה ולא שומן. במונחים מדידים, מסת הגוף הרזה ירדה בכ-6.5 עד 6.7 אחוזים בתוך עשרים ושישה שבועות.

הנוגדן הניסיוני חוסם חלבון שתפקידו לבלום גדילת שריר. בקבוצות שקיבלו אותו ירדה מסת הגוף הרזה בכ-3.3 עד 3.4 אחוזים בלבד, כלומר כמחצית מהאובדן שנרשם בזריקה לבדה. במקביל דווקא גדל אובדן השומן, והירידה הכוללת במשקל הייתה גדולה יותר בקבוצה שקיבלה את שני הנוגדנים: כ-13 אחוזים לעומת כ-10 אחוזים בזריקה לבדה.

יש גם ממצא על מה שקורה אחרי שמפסיקים. בתקופת התחזוקה שבאה בהמשך, מי שהמשיך לקבל את הנוגדן שמר על מסת הגוף הרזה שלו, ואילו בקבוצת תרופת הדמה, כלומר פלצבו, היא המשיכה לרדת.

הזרוע שנעצרה

החלק הבעייתי בתוצאות מרוכז בקבוצה אחת. בקבוצה שקיבלה שני נוגדנים יחד נרשמו שיעורי הפסקת טיפול גבוהים, סביב שלושה מכל עשרה משתתפים, לעומת כאחד מכל עשרים בזריקה לבדה. בקבוצה הזו נרשמו גם שני מקרי מוות בתוך עשרים ושישה שבועות, אחד מדום לב ואחד מסיבה שלא נקבעה, בשני משתתפים עם גורמי סיכון לבביים. לפי דיווח סוכנות Reuters הופסק הצירוף המשולש, והחברה מסרה שלא נמצא קשר סיבתי בין הטיפול ובין מקרי המוות. הנוגדן לבדו, בלי השלישי, היה נסבל בדומה לזריקה המקובלת.

הנוגדן אינו מאושר בשום מקום, אינו רשום בישראל וזמין רק במסגרת ניסויים. החברה בחרה מינון שבועי אחד להמשך הפיתוח, ומתכננת ניסוי נוסף גם בבני 65 ומעלה, קבוצה שבה אובדן שריר מדאיג במיוחד.

מי שמזריק אחת מהתרופות האלה ומרגיש חלש יותר ולא רק קל יותר ימצא כאן אישור לכך שהתחושה אינה מדומה. הכלים שזמינים כבר עכשיו, בלי להמתין לנוגדן ובלי מרשם, הם אימוני כוח פעמיים עד שלוש בשבוע וכמות חלבון מספקת בתפריט, ושניהם נחשבים לחלק מהטיפול ולא לתוספת אופציונלית. על שני אלה כדאי לדבר עם הרופא המטפל או עם דיאטנית.