כאב הבטן מתחיל לרוב סביב הטבור, נודד לצד הימני התחתון ומחמיר בהליכה. בשלב הזה משפחות מתלבטות אם ללכת למיון או לחכות לבוקר, וההתלבטות הזו נמשכת לעיתים יום שלם ולפעמים יותר מכך.
בקצרה
- מחקר בין-לאומי שפורסם ב-23 בספטמבר 2026 בכתב העת The Lancet Global Health אסף נתונים על למעלה מ-45 אלף מטופלים עם דלקת תוספתן ב-112 מדינות, בהובלת אוניברסיטת Birmingham.
- שיעור הפיצוץ עלה בהתמדה עם הזמן שחלף מהתסמין הראשון ועד להערכה של כירורג: מכ-23 אחוזים בתוך 12 שעות ל-48 אחוזים אחרי יותר מ-72 שעות.
- העיכוב שבתוך בית החולים, בין ההערכה הכירורגית לניתוח עצמו, לא הגדיל את שיעור הפיצוץ. כל ההבדל נמצא בשלב שקדם להגעה.
- במקביל נמצאו פערים חדים בזמינות הכלים: סריקת CT הייתה נגישה ל-58.6 אחוזים מהמטופלים במדינות בעלות הכנסה גבוהה ולעומתם ל-5.6 אחוזים במדינות בעלות הכנסה נמוכה.
מחקר בין-לאומי שפורסם ב-23 בספטמבר 2026 בכתב העת The Lancet Global Health מכמת את מה שקורה בזמן ההמתנה הזה. המחקר, בהובלת אוניברסיטת Birmingham, אסף נתונים על למעלה מ-45 אלף מטופלים ב-112 מדינות והוא הגדול מסוגו שנערך עד כה בנושא דלקת התוספתן.
מה נמדד
השעון שהחוקרים הפעילו אינו השעון שנמדד בעבר. הם לא בדקו כמה זמן חלף מהקבלה לבית החולים ועד לניתוח, אלא כמה זמן חלף מהופעת התסמין הראשון ועד להערכה של כירורג. הנתונים נאספו בזמן אמת, מטופל אחר מטופל, ולא נשלפו בדיעבד מרשומות רפואיות, וזה מה שמאפשר לדעת מתי התחילו התסמינים ולא רק מתי נפתח התיק בבית החולים.
התוצאה עולה בהתמדה עם הזמן. בקרב מי שהגיעו להערכה כירורגית בתוך 12 שעות מהופעת התסמינים נמצא שיעור פיצוץ של כ-23 אחוזים. בקרב מי שהגיעו אחרי יותר מ-72 שעות עמד השיעור על 48 אחוזים, כלומר כמעט הכפלה.
פיצוץ של התוספתן אינו פרט טכני. הוא הופך ניתוח פשוט וקצר לניתוח מורכב, מאריך את האשפוז ומעלה את הסיכון לזיהום בחלל הבטן ולניתוחים נוספים. זו הסיבה שהמחקר מתמקד בו כמדד לאיכות מערכת הבריאות ולא רק כסיבוך רפואי יחיד.
העיכוב בתוך בית החולים, בין ההערכה הכירורגית לניתוח עצמו, לא הגדיל את שיעור הפיצוץ. כל ההבדל התרכז בזמן שלפני ההגעה לכירורג.
הממצא הזה הוא ההיפוך שבלב המחקר. קיצור ההמתנה בין הקבלה לחדר הניתוח, שנחשב במשך שנים ליעד המרכזי, אינו קובע את התוצאה. קובע אותה השלב שקודם לו, זה שמתרחש בבית, במרפאה או בדרך אליה.
הפער שאינו רפואי
הצד השני של המחקר עוסק בכלים עצמם, וכאן הפערים בין מדינות חדים. סריקת CT הייתה נגישה ל-58.6 אחוזים מהמטופלים במדינות בעלות הכנסה גבוהה, ולעומתם ל-5.6 אחוזים בלבד במדינות בעלות הכנסה נמוכה. ניתוח בגישה זעיר-פולשנית היה זמין ל-95.8 אחוזים מול 7.3 אחוזים בהתאמה.
ד"ר דמיטרי נפוגודייב, המחבר הבכיר מאוניברסיטת Birmingham, אמר שהגעת מטופלים להערכה כירורגית בתוך 24 שעות מהופעת התסמינים צריכה להיות יעד מרכזי של מערכות בריאות בכל העולם. תאופילוס אניומי, חוקר מוביל במחקר, הוסיף שבחלק מהאזורים רק אחד מכל עשרים מטופלים נגיש בפוטנציה להתקדמויות כמו סריקת CT.
שתי ההמלצות שהצוות מציב נובעות ישירות מהחלוקה הזו. הראשונה היא לקצר את הדרך להערכה כירורגית, באמצעות מסלולי הפניה יעילים יותר ובאמצעות העלאת המודעות של הציבור לתסמינים. השנייה היא להרחיב את זמינות הדימות ואת השימוש בניתוח זעיר-פולשני במקומות שבהם הם עדיין נדירים.
המסקנה המעשית מתאימה גם למי שאינו קרוב למערכת בריאות עמוסה. כאב בטן שנמשך, מתמקד בצד ימין למטה ומחמיר עם התנועה אינו כאב שכדאי לתת לו לילה נוסף, וההמתנה הזו היא מה שהמחקר מדד. הורים לילדים ומבוגרים שחיים לבד ימצאו כאן סיבה מוחשית להקדים ולא לדחות: לא מפני שהניתוח דחוף יותר, אלא מפני שהמצב שממתין לו מחמיר בכל שעה שעוברת.
להרחבה בנושא דלקת התוספתן
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם שיעורי הפיצוץ, פערי הנגישות והציטוטים
- birmingham.ac.uk › הודעת אוניברסיטת Birmingham שהובילה את המחקר, עם שתי ההמלצות המעשיות
- news-medical.net › סיקור המחקר, עם המזהה וציטוט ד"ר Dmitri Nepogodiev כלשונו
