ירידה בפעילות הגופנית עלולה לאותת על שינויים קוגניטיביים אצל מבוגרים

הקשר בין פעילות גופנית לבריאות המוח נחקר רבות ומהווה נושא מחקרי פעיל. שאלת הסיבתיות – האם פעילות גופנית מגנה על הקוגניציה, או שמא ירידה קוגניטיבית מובילה לפחות תנועה – נותרת פתוחה. מחקר זה, שפורסם ב-24 במאי 2026, מציע ממצאים המסבכים את הדיכוטומיה הפשטנית ומציעים שהקשר הוא דו-כיווני.

‏המחקר עקב אחר 2,529 מבוגרים בני 50 ומעלה באנגליה למשך 17 שנים. המשתתפים עברו הערכות זיכרון אפיזודי – כולל מבחני שחזור מילים ורהיטות מילולית. לצורך מדידה אובייקטיבית של פעילות גופנית, ולא רק דיווח עצמי הנוטה לשגיאות, נשאו המשתתפים אקסלרומטרים על פרק כף היד למשך 8 ימים רצופים.

‏הממצאים הראו כי בעלי מסלולי זיכרון יציבים יותר ביצעו בממוצע 14 דקות יומיות נוספות של פעילות קלה ו-12 דקות פחות בישיבה – מה שמסתכם בכ-1.6 שעות שבועיות נוספות של תנועה. בקרב מבוגרים מעל גיל 70, ההבדל עלה לכ-2.3 שעות שבועיות – פער משמעותי יותר שמצביע על כך שהקשר מתגבר עם הגיל.

‏ד"ר מיקאלה בלומברג ציינה כי פחות פעילות גופנית בגיל מבוגר עשויה לשקף בחלקה ירידה קוגניטיבית המתפתחת לאורך שנים רבות. היא הוסיפה כי הבדלים של 10 עד 20 דקות ביום יכולים להיות בעלי משמעות קלינית. ד"ר בלומברג המליצה על פעילויות בנות-קיימא כגון הליכה, גינון או עבודות בית – פעילויות שניתן לשלב בחיי היומיום ללא ציוד מיוחד.

‏חידוש מרכזי הוא הצעת הקשר הדו-כיווני: במקום שאי-פעילות גורמת לירידה קוגניטיבית, ייתכן שדווקא שינויים מוחיים מוקדמים מפחיתים את רמת הפעילות. אפשרות זו, על-פי הדיווח, מצביעה על כך שירידה בפעילות גופנית עשויה לשמש אינדיקטור מוקדם לפגיעות קוגניטיבית – עוד לפני הופעת סימפטומים ברורים כמו שכחה ניכרת או בלבול.

‏ממצאי המחקר אינם מוכיחים סיבתיות, אך מדגישים את הערך של מעקב אחר רמות הפעילות הגופנית ככלי פוטנציאלי לאיתור מוקדם של ירידה קוגניטיבית. מחקרים נוספים נדרשים לאישור הממצאים ולהגדרת כיוון הסיבתיות בצורה ודאית.

‏בהיבט המעשי, ממצאי המחקר מצביעים על פעילות קלה ונגישה – הליכה, גינון ועבודות בית – ולא על פעילות ספורטיבית אינטנסיבית. גישה זו, על-פי הדיווח, מסירה חסמים נפוצים של גיל מבוגר ומצב בריאותי. הממצאים רלוונטיים גם לתכנון תוכניות התערבות בקהילה ולייעוץ רפואי שגרתי עבור אוכלוסיות מבוגרות.