עירוי של נוגדן דו-ספציפי מפעיל תאי T מחייב תשתית שאינה קיימת בכל מקום: מיטת ניטור, צוות שיודע לזהות תסמונת שחרור ציטוקינים בשעות הראשונות, ולעיתים אשפוז לשם כך. הנתונים שדווחו ב-12 בספטמבר 2026 בוועידה העולמית לסרטן ריאה נוגעים בדיוק בחסם הזה.
בקצרה
- ניסוי הפאזה 1b DeLLphi-308, שנתוניו דווחו ב-12 בספטמבר 2026 במסגרת הוועידה העולמית לסרטן ריאה, בחן מתן תת-עורי של tarlatamab במטופלים עם סרטן ריאה קטן-תאים בשלב נרחב שמחלתם התקדמה לאחר טיפול מבוסס פלטינה.
- בחלק הראשון נכללו 60 מטופלים בשתי קבוצות מינון: 10 מ"ג ב-20 מטופלים ו-15 מ"ג ב-40 מטופלים, אחת לשבועיים; מינון 15 מ"ג נבחר להמשך משום שהשיג ריכוזי סרום דומים למינון הוורידי המאושר של 10 מ"ג.
- במינון 15 מ"ג עמד שיעור התגובה האובייקטיבי הראשוני על 30 אחוז, ולפי הדיווח חציון ההישרדות ללא התקדמות היה 3.7 חודשים וחציון ההישרדות הכוללת 11.7 חודשים.
- תסמונת שחרור ציטוקינים תועדה ב-38 אחוז מהמטופלים, ברובה בדרגה 1 וללא אף מקרה בדרגה 3 ומעלה ובלי אירוע שחייב הפסקת מתן; תופעות לוואי בדרגה 3 ומעלה נרשמו ב-10 אחוז, ולא היו מקרי מוות הקשורים לטיפול.
ניסוי DeLLphi-308 היה ניסוי פאזה 1b פתוח-תווית ורב-מרכזי, ובחן מתן תת-עורי של tarlatamab במטופלים עם סרטן ריאה קטן-תאים בשלב נרחב שמחלתם התקדמה לאחר טיפול מבוסס פלטינה. בחלק הראשון נכללו 60 מטופלים בשתי קבוצות מינון: 10 מ"ג ב-20 מטופלים ו-15 מ"ג ב-40 מטופלים, אחת לשבועיים.
התכשיר עצמו אינו חדש, וזה ממקם את הניסוי. tarlatamab הוא מפעיל תאי T דו-ספציפי המכוון ל-DLL3, חלבון המבוטא כמעט בלעדית על תאי סרטן ריאה קטן-תאים, והוא מאושר בארצות הברית מנובמבר 2025 ובאיחוד האירופי מיוני 2026 במחלה שהתקדמה לאחר טיפול מבוסס פלטינה.
הבעיה שאיתה הוא מגיע לקליניקה היא אופן המתן ולא היעילות. הפעלת תאי T בקנה מידה מערכתי מייצרת תסמונת שחרור ציטוקינים בעיקר בחשיפות הראשונות, ולכן המשטר המאושר כולל מינוני עלייה מדורגים וניטור ממושך לאחר העירויים הראשונים, דרישה שמגבילה את הטיפול למרכזים שיש בהם תשתית מתאימה.
הבחירה במינון גבוה יותר בדרך התת-עורית אינה שרירותית. ספיגה מתת-העור איטית יותר ומלאה פחות מהזרקה ורידית, ולכן נדרש מינון נומינלי גבוה יותר כדי להשיג חשיפה מערכתית שוות ערך, וזו הייתה השאלה הראשונה שהניסוי נועד לענות עליה.
התשובה הייתה חיובית. מינון 15 מ"ג תת-עורי אחת לשבועיים השיג ריכוזי סרום דומים לאלה של המינון הוורידי המאושר, 10 מ"ג אחת לשבועיים, ולכן הוא זה שנבחר להמשך הפיתוח.
הנתון שנמצא במרכז העניין אינו היעילות אלא צורת העקומה. במתן ורידי נוצר שיא ריכוז חד ומהיר, ואילו במתן תת-עורי השיא נמוך יותר ומאוחר יותר, וההשערה שנבדקה כאן היא שדווקא ההבדל הפרמקוקינטי הזה הוא שמרכך את תסמונת שחרור הציטוקינים.
הנתונים תומכים בהשערה. במועד חיתוך של 5 במרץ 2026 תועדה תסמונת שחרור ציטוקינים ב-38 אחוז מהמטופלים בקבוצת 15 מ"ג, אך היא הייתה ברובה בדרגה 1, ולא נרשם אף מקרה בדרגה 3 ומעלה ואף לא אירוע שחייב הפסקת מתן או הפסקת טיפול.
ההבחנה בין שכיחות לחומרה היא העיקר כאן. תסמונת שחרור ציטוקינים ב-38 אחוז אינה שיעור נמוך, אך תסמונת בדרגה 1 מתבטאת בחום ובתסמינים מערכתיים קלים ומנוהלת תומכת, ואילו דרגה 3 היא זו שמחייבת טיפול אגרסיבי, ניטור צמוד ולעיתים אשפוז בטיפול נמרץ.
יתר תופעות הלוואי הקשורות לטיפול מתוארות בשכיחות גבוהה אך בעוצמה נמוכה. תגובות באתר ההזרקה נרשמו ב-50 אחוז מהמטופלים, הפרעת טעם ב-45 עד 48 אחוז לפי המקורות השונים, וירידה בתיאבון ב-20 אחוז; בסך הכול דווחו תופעות לוואי הקשורות לטיפול ב-85 אחוז מהמטופלים, מהן 10 אחוז בדרגה 3 ומעלה, ולא נרשמו מקרי מוות הקשורים לטיפול.
תגובות באתר ההזרקה במחצית מהמטופלים משמעותיות בטיפול ממושך. הן נוטות להצטבר לאורך זמן, משפיעות על היענות ומחייבות רוטציה של אתרי הזרקה והדרכה מוקדמת, נושא שראוי שייכנס לשיחת ההתחלה ולא יתגלה בביקור השלישי.
בצד היעילות, המספרים ראשוניים ומתאימים לשלב הפיתוח. שיעור התגובה האובייקטיבי עמד על 30 אחוז בקבוצת 15 מ"ג, ולפי הדיווח חציון ההישרדות ללא התקדמות היה 3.7 חודשים וחציון ההישרדות הכוללת 11.7 חודשים, נתונים שתוארו כדומים לאלה של המשטר הוורידי המאושר.
"הממצאים מ-DeLLphi-308 מעידים שמינון של 15 מ"ג תת-עורי יכול להשיג חשיפות סרום דומות למינון הוורידי המאושר של 10 מ"ג הניתן אחת לשבועיים, תוך שמירה על פרופיל בטיחות נוח."
› ד"ר פדרו רוקה, בית החולים האוניברסיטאי Vall d'Hebron
מה שאין בנתונים האלה חשוב לא פחות ממה שיש בהם. זהו ניסוי פאזה 1b ללא זרוע השוואה, בקבוצה של 40 מטופלים בלבד במינון היעד, וכל השוואה למשטר הוורידי נעשית מול נתונים היסטוריים ולא מול זרוע מקבילה שנמדדה באותו זמן ובאותם מרכזים.
ההשוואה הישירה מתוכננת. ניסוי הפאזה 3 DeLLphi-315 ישווה מתן תת-עורי מול מתן ורידי של אותו תכשיר, והוא זה שיקבע אם ההבדל ברעילות נשמר כשהמדידה נעשית זו מול זו; נתונים מעודכנים מהניסוי הנוכחי היו מתוכננים להצגה ב-15 בספטמבר בוועידה.
עבור האונקולוג והרוקח הקליני, הערך המעשי כאן הוא תפעולי ולא קליני. אם ההבדל יאושש בהשוואה ישירה, פירושו שטיפול שנחשב עד כה לכזה שמחייב ניטור ממושך בבית חולים עשוי לעבור אל המרפאה, ושמטופל שאין לו גישה למרכז עם תשתית מתאימה יוכל לקבל אותו בכל זאת, וזו שאלה של תכנון שירות ושל נגישות גיאוגרפית, לא של גודל אפקט.
מקורות
- ilcn.org › הסיקור מטעם הוועידה: עיצוב הניסוי, שתי קבוצות המינון ומספרי המשתתפים בכל אחת, שיעור התגובה, חציוני ההישרדות ללא התקדמות והכוללת, פילוח תופעות הלוואי, שיעור ההפסקה והציטוט של ד"ר רוקה.
- news-medical.net › אישור עצמאי של המינונים, של מועד החיתוך ושל מספר המטופלים במינון היעד, של שיעור התגובה ושל פילוח הרעילות כולל דרגות תסמונת שחרור הציטוקינים.
- medicalxpress.com › אישור נוסף של שוויון החשיפה בין המינון התת-עורי למינון הוורידי, של שיעורי תופעות הלוואי ושל היעדר מקרי מוות הקשורים לטיפול, ושל ההיגיון הפרמקוקינטי שמאחורי ההבדל.
