LSD במנה בודדת עבר פאזה 3 בחרדה, וזרוע המינון הנמוך לא דווחה

הפסיכדלים במרשם עברו השנה משלב הוכחת ההיתכנות לשלב בניית התיק הרגולטורי, וההודעה שפרסמה Definium Therapeutics ב-14 בספטמבר 2026 היא קריאת התוצאות השלישית בפאזה 3 של אותה מולקולה בתוך שנה אחת.

ניסוי Panorama, הרשום גם כ-MM120-301, היה ניסוי פאזה 3 רב-מרכזי, אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו. הוא כלל 245 משתתפים בני 18 עד 74 עם אבחנה מאושרת של הפרעת חרדה כללית בכ-32 מרכזים.

החלוקה הייתה ביחס 2:1:2. תשעים ושישה משתתפים קיבלו DT120 בטבלייה מתמוססת בפה במינון 100 מיקרוגרם, 52 קיבלו 50 מיקרוגרם ו-97 קיבלו פלצבו; תקופת הסמיות הכפולה נמשכה 12 שבועות, ואחריה החלה הרחבה פתוחת-תווית בת 40 שבועות.

מבנה המתן מבדיל את התוכנית הזו מרוב המחקר בתחום. התכשיר ניתן במנה אחת ויחידה ולא במשטר יומי, ובלי פסיכותרפיה נלווית מחייבת, כלומר מה שנמדד כאן הוא השפעת התרופה עצמה ולא חבילה של תרופה וטיפול נפשי מובנה.

בנקודת הסיום הראשית נמדד השינוי בסולם החרדה של Hamilton בשבוע 12. במינון 100 מיקרוגרם נרשמה ירידה ממוצעת של 9.8 נקודות לעומת 4.7 נקודות בפלצבו (הפרש מותאם-פלצבו של 5.1 נקודות) בערך p הקטן מ-0.0001 ובגודל אפקט Cohen's d של 0.64.

ערך של 0.64 נחשב בינוני ומעלה, והוא גבוה ממה שנמדד ברוב הניסויים של טיפולים תרופתיים מקובלים בחרדה, אך הוא נמדד מול פלצבו ולא מול תרופה פעילה, וזו המגבלה המרכזית בקריאת התוצאה.

הזרוע השלישית הופכת את הניסוי הזה לשונה מקודמו, ודווקא עליה לא דווח. לצד המינון של 100 מיקרוגרם נכללה בניסוי זרוע של 50 מיקרוגרם ב-52 משתתפים, אך בחומר שפורסם עם קריאת התוצאות דווחו ממצאי היעילות של המינון הגבוה בלבד.

הנקודות המשניות נעו באותו כיוון. ציון חומרת ההתרשמות הקלינית הכללית ירד ב-1.0 נקודות לעומת 0.5 נקודות בפלצבו בשבוע 12 בערך p הקטן מ-0.0001, ושיעור התגובה (המוגדר כשיפור של 50 אחוז ומעלה) עמד על 32 אחוז לעומת 14 אחוז.

שיעור התגובה מציב את הממוצע בפרופורציה הנכונה. כשליש מהמטופלים בזרוע הפעילה השיגו שיפור משמעותי לעומת כשביעית בפלצבו, ומכאן שההפרש של 5.1 נקודות הוא תוצר של קבוצה שהגיבה בבירור לצד קבוצה שלא הגיבה כלל.

הפער בין שתי דרכי ההצגה חשוב במיוחד בתחום הזה. בהפרעת חרדה כללית רבים מהמטופלים כבר עברו קו טיפול אחד או יותר, וההבדל בין שיפור ממוצע קטן לבין סיכוי מוגדר להגיב הוא ההבדל בין נתון סטטיסטי לבין מידע שאפשר להציג בשיחה עם מטופל.

פרופיל הבטיחות מרוכז כמעט כולו ביום המתן. תופעות הלוואי שדווחו היו ברובן קלות עד בינוניות וחולפות, והשכיחות שבהן ביום המתן היו אשליה ב-68 אחוז מהמטופלים, בחילה ב-37 אחוז וכאב ראש ב-24 אחוז; שיעור ההפסקה היה דומה בין הקבוצות ועמד על כ-10 אחוז.

אשליות בשני שלישים מהמטופלים מגדירות את אופן המתן בפועל. חוויה פסיכדלית פעילה מחייבת מתן בסביבה מפוקחת עם ליווי לאורך שעות, וזהו ההבדל התפעולי המרכזי בין התכשיר הזה לכל טיפול תרופתי אחר בחרדה, לא המינון ולא תדירות הנטילה.

משך המדידה הוא מגבלה שנלווית לתוצאה. נקודת הסיום נמדדה בשבוע 12 לאחר מנה בודדת, וההרחבה הפתוחת-תווית בת 40 השבועות שבאה אחריה אינה מבוקרת, כלומר השאלה כמה זמן מחזיק האפקט, ומתי או אם נדרשת מנה חוזרת, אינה נענית בנתונים שדווחו כעת.

התוצאה אינה עומדת לבדה בתיק שייבחן. לפי הדיווח, בניסוי Voyage (הראשון מבין שני ניסויי המפתח) נרשמה ירידה של 11.6 נקודות בסולם החרדה של Hamilton לעומת 6.2 נקודות בפלצבו, הפרדה של 5.4 נקודות; שני הניסויים בדקו את אותו מינון של 100 מיקרוגרם באותה נקודת סיום. החברה דיווחה ביוני 2026 גם על תוצאות חיוביות בפאזה 3 בהפרעת דיכאון מג'ורי בניסוי Emerge.

עבור הרופא בישראל, מה שנוסף כאן הוא נתון לתכנון ולא אפשרות טיפולית. התכשיר אינו מאושר בשום מדינה, והשאלה שתעלה אם וכאשר יאושר היא היכן אפשר לתת מנה בודדת תחת השגחה של שעות, כלומר שאלה של תשתית מרפאה וכוח אדם.