המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות: 96 קיבלו DT120 במינון 100 מיקרוגרם בטבלייה המתמוססת בפה, 52 קיבלו מינון של 50 מיקרוגרם ו־97 קיבלו פלצבו. כל משתתף קיבל מנה אחת בלבד. לאחר 12 שבועות של מעקב כפול־סמיות החלה תקופת המשך פתוחה של 40 שבועות.
בקצרה
- ניסוי הפאזה 3 Panorama (MM120-301), רב־מרכזי, אקראי, כפול־סמיות ומבוקר פלצבו, כלל 245 משתתפים בני 18 עד 74 עם הפרעת חרדה כללית: 96 קיבלו DT120 במינון 100 מיקרוגרם, 52 קיבלו 50 מיקרוגרם ו־97 פלצבו. מנה אחת בלבד, ללא פסיכותרפיה כחלק מהפרוטוקול.
- לאחר 12 שבועות נרשמה במינון 100 מיקרוגרם ירידה ממוצעת של 9.8 נקודות בסולם Hamilton לעומת 4.7 בפלצבו (p<0.0001, Cohen's d של 0.64). ההשוואה הייתה לפלצבו ולא לטיפול תרופתי פעיל.
- נתוני היעילות של קבוצת 50 המיקרוגרם לא נמסרו. כשליש ממקבלי המינון הגבוה השיגו שיפור של לפחות 50% בתסמיני החרדה, לעומת 14% בקבוצת הפלצבו.
- ביום המתן דווחו אשליות אצל 68%, בחילה אצל 37% וכאב ראש אצל 24%. משך ההשפעה מעבר ל־12 שבועות אינו ידוע, והטיפול עדיין אינו מאושר לשימוש.
אחד המאפיינים הבולטים של המחקר הוא אופן הטיפול: מנה בודדת, ללא טיפול יומיומי וללא פסיכותרפיה שנדרשה כחלק מהפרוטוקול. כך ניתן היה לבחון את השפעת התרופה ללא תוכנית טיפול נפשי מובנית שניתנת במקביל.
לאחר 12 שבועות נמדדה רמת החרדה באמצעות סולם Hamilton, כלי מקובל להערכת חומרת תסמיני חרדה. בקרב מי שקיבלו 100 מיקרוגרם נרשמה ירידה ממוצעת של 9.8 נקודות, לעומת 4.7 נקודות בקבוצת הפלצבו – פער של 5.1 נקודות. ההבדל היה מובהק סטטיסטית (p<0.0001), וגודל האפקט, Cohen's d, עמד על 0.64.
עם זאת, ההשוואה במחקר הייתה לפלצבו ולא לטיפול תרופתי פעיל אחר. לכן התוצאות מראות יתרון לעומת פלצבו, אך אינן מאפשרות לקבוע כיצד הטיפול משתווה ביעילותו לטיפולים התרופתיים הקיימים לחרדה.
ומה קרה במינון הנמוך?
לצד מינון 100 המיקרוגרם כלל המחקר גם 52 משתתפים שקיבלו מינון של 50 מיקרוגרם. אלא שבהודעה שבה פורסמו התוצאות לא נמסרו נתוני היעילות של קבוצה זו. לכן בשלב זה אי אפשר לדעת מהמידע שפורסם אם קיים קשר בין גובה המינון לבין עוצמת ההשפעה.
גם במדדים נוספים נמצא יתרון למינון 100 המיקרוגרם. בשבוע 12 נרשם שיפור גדול יותר במדד הקליני הכללי להערכת חומרת המחלה: ירידה של 1.0 נקודות לעומת 0.5 נקודות בפלצבו (p<0.0001).
במילים פשוטות, כשליש מהמטופלים שקיבלו את המינון הגבוה השיגו שיפור של לפחות 50% בתסמיני החרדה, לעומת 14% בקבוצת הפלצבו. עם זאת, רוב המטופלים בקבוצת הטיפול לא הגיעו לרף זה.
רוב תופעות הלוואי הופיעו ביום המתן
תופעות הלוואי היו ברובן קלות עד בינוניות וחולפות. ביום קבלת התרופה דווחו אשליות אצל 68% מהמטופלים, בחילה אצל 37% וכאב ראש אצל 24%. שיעור המשתתפים שהפסיקו את השתתפותם במחקר היה דומה בין הקבוצות ועמד על כ־10%.
השכיחות הגבוהה של השפעות פסיכדליות ביום המתן היא נתון משמעותי גם מבחינה מעשית. אם הטיפול יאושר בעתיד, יהיה צורך לקבוע כיצד ובאילו תנאים ניתן יהיה לתת אותו בבטחה ובהשגחה מתאימה.
עדיין לא ידוע כמה זמן ההשפעה נמשכת
נקודת הסיום העיקרית נמדדה 12 שבועות לאחר המנה הבודדת. תקופת ההמשך של 40 שבועות אינה מבוקרת בפלצבו, ולכן הנתונים שפורסמו כעת אינם עונים על שתי שאלות מרכזיות: כמה זמן נמשכת ההשפעה מעבר ל־12 שבועות, והאם ומתי יהיה צורך במנה נוספת.
Panorama אינו ניסוי הפאזה 3 היחיד שבחן את מינון 100 המיקרוגרם בהפרעת חרדה כללית. לפי הדיווח, בניסוי Voyage נרשמה ירידה של 11.6 נקודות בסולם Hamilton לעומת 6.2 נקודות בפלצבו – פער של 5.4 נקודות. שני הניסויים בחנו את אותו מינון ובאותה נקודת סיום מרכזית.
למרות התוצאות החיוביות, הטיפול עדיין אינו מאושר לשימוש. אם יגיע בעתיד לשימוש קליני, לצד שאלת היעילות והבטיחות יהיה צורך להתמודד גם עם ההיבט המעשי של מתן טיפול פסיכדלי תחת השגחה מתאימה.
להרחבה בנושא פסיכדליים לטיפול בחרדה
- statnews.com › סיקור הניסוי, עם הירידה בסולם החרדה בשתי הזרועות וההפרש ביניהן
- stocktitan.net › סיקור התוצאות, עם 245 המשתתפים בשלוש הזרועות ולוח הזמנים הרגולטורי
- clinicaltrialvanguard.com › סיקור הידיעה, עם נתוני ניסוי Voyage והוספת זרוע 50 המיקרוגרם
