לכל אדם עם סוכרת מסוג 2 יש בתיק הרפואי בדיקת שתן שגרתית שנעשית אחת לשנה. היא בודקת אם יש חלבון בשתן, סימן מוקדם לפגיעה בכליות, והיא נחשבת עד היום למדד מעקב בלבד: משהו שמספר מה כבר קרה. השאלה איזו תרופה לסוכרת תגן על הכליות נענתה עד כה באותה תשובה כמעט לכל מטופל.
בקצרה
- מחקר שפורסם ב-16 בספטמבר 2026 בכתב העת BMJ, בהובלת צוות מ-Mass General Brigham, ניתח רשומות רפואיות ותביעות ביטוח של 75,455 אנשים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול תרופתי בין 2014 ל-2022 לאחר מטפורמין.
- אצל מי שהגיעו עם חלבון בשתן, הסיכון המוערך להידרדרות בתפקוד הכליות בתוך חמש שנים עמד על כ-3 מכל 100 מטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 או במעכבי SGLT2, לעומת כ-5 מכל 100 במעכבי DPP-4: ירידה של כ-40 אחוז.
- אצל 82 אחוז מהמשתתפים שהגיעו בלי חלבון בשתן היתרון הכלייתי לא נמצא: כ-2.4 אחוז לעומת כ-2.1 אחוז במעכבי DPP-4.
- באותה קבוצה, תרופות סוכרת ותיקות ממשפחת Sulfonylurea נקשרו להידרדרות מהירה יותר בתפקוד הכליות: כ-31 אחוז יותר מאשר מעכבי DPP-4.
מחקר אמריקאי גדול שפורסם ב-16 בספטמבר 2026 בכתב העת BMJ מציע לבדיקה הזו תפקיד אחר לגמרי. החוקרים, בהובלת צוות מ-Mass General Brigham, ניתחו רשומות רפואיות ותביעות ביטוח של 75,455 אנשים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון בינוני למחלת לב, שהחלו טיפול תרופתי בין 2014 ל-2022 לאחר מטפורמין.
שתי קבוצות, שתי תשובות

החלוקה בין המשתתפים נעשתה לפי מצב הכליה בתחילת הדרך. 13,872 מהם, כ-18 אחוז, הגיעו עם חלבון בשתן; 61,583, כלומר 82 אחוז, הגיעו בלי. הגיל הממוצע עמד על 60 ו-48 אחוז מהמשתתפים היו נשים. המעקב נמשך כשנתיים ושמונה חודשים בממוצע, ומתוכו חושב הסיכון לחמש שנים.
אצל מי שהגיעו עם חלבון בשתן התמונה חד-משמעית. הסיכון המוערך להידרדרות בתפקוד הכליות בתוך חמש שנים עמד על כ-3 מכל 100 מטופלים שקיבלו תרופות ממשפחת GLP-1 או מעכבי SGLT2, תרופות שמפרישות סוכר בשתן, לעומת כ-5 מכל 100 שקיבלו מעכבי DPP-4, קבוצת תרופות ותיקה יותר לסוכרת: ירידה של כ-40 אחוז.
"המחקר שלנו מראה שצריך להתאים את הטיפול בסוכרת למטופל הספציפי, במקום להשתמש בגישה אחידה לכולם."
› ד"ר אלכסנדר טורצ'ין, היחידה לאנדוקרינולוגיה ב-Mass General Brigham
אצל 82 האחוזים שהגיעו בלי חלבון בשתן (כלומר הרוב המכריע) היתרון הזה פשוט לא נמצא. הסיכון עמד על כ-2.4 אחוז בתרופות החדשות לעומת כ-2.1 אחוז במעכבי DPP-4, הבדל שאינו מצביע על הגנה כלייתית.
הממצא השלישי פועל בכיוון ההפוך. באותה קבוצה בלי חלבון בשתן, תרופות סוכרת ותיקות ממשפחת Sulfonylurea נקשרו להידרדרות מהירה יותר בתפקוד הכליות: כ-31 אחוז יותר מאשר מעכבי DPP-4. כלומר בקבוצה הזו בחירה מסוימת עלולה גם להזיק.
מה שהמחקר אינו אומר
זהו מחקר על נתונים קיימים ולא ניסוי מבוקר, וזו המגבלה המרכזית בקריאתו. החוקרים עצמם ציינו שהמעקב קצר יחסית, ושייתכנו גורמים מבלבלים שלא נמדדו, למשל הבדלים בין מטופלים שקיבלו תרופה אחת לאלה שקיבלו אחרת, מעבר למה שנרשם בתיק. מנגד, גודל המדגם והשיטה שבה נבנה חיקוי סטטיסטי של ניסוי אקראי מחזקים את הממצא.
המחקר עוסק בהגנה על הכליה בלבד, ולא בשאר הסיבות שבגללן נרשמות התרופות האלה: איזון רמות הסוכר, ירידה במשקל והפחתת אירועי לב. מטופל בלי חלבון בשתן שמקבל תרופה ממשפחת GLP-1 עשוי בהחלט להרוויח ממנה, פשוט לא בערוץ הכלייתי.
מטופלים עם סוכרת מסוג 2 שרוצים לדעת איפה הם עומדים יכולים למצוא את התשובה בבדיקה שכבר נמצאת בתיק שלהם. תוצאת בדיקת החלבון בשתן קובעת אם התרופה שנרשמה מגנה גם על הכליות או רק מאזנת את הסוכר, וזו שאלה שאפשר להעלות בביקור הבא אצל רופא המשפחה.
מקורות
- medicalxpress.com › ההודעה מטעם Mass General Brigham: מספר המשתתפים (75,455) ומספר בעלי החלבון בשתן (13,872), מבנה הניתוח כחיקוי ניסוי אקראי, הממצאים בשתי הקבוצות, ממצא ה-Sulfonylurea, כתב העת והמזהה 10.1136/bmj-2026-100574, והציטוט של ד"ר אלכסנדר טורצ'ין.
- news-medical.net › ההודעה מטעם כתב העת BMJ: אישור עצמאי של 75,455 המשתתפים, גיל ממוצע 60 ו-48% נשים, 61,583 (82%) ללא חלבון בשתן, משך מעקב ממוצע של 32 חודשים, הסיכון לחמש שנים בכל זרוע (3.2% מול 4.6% מול 5.4% עם חלבון בשתן; 2.4% מול 2.8% מול 2.1% בלעדיו), הפרשי ה-40% וה-31%, ותקופת הגיוס 2014–2022.
- doi.org › המאמר עצמו בכתב העת BMJ. אתר bmj.com חסום לפתיחה אוטומטית ולא נפתח; המזהה מובא לצורך אימות עצמאי.

