בישראל, שבה שירות צבאי ומילואים הם חלק משגרת החיים של חלק גדול מהאוכלוסייה, חשיפה להדף פיצוץ אינה אירוע נדיר. היא מוכרת בעיקר בהקשר המיידי (זעזוע מוח, פגיעת ראש, אובדן שמיעה) וההנחה הרווחת היא שמי שיצא ממנה בשלום, יצא ממנה בשלום.
בקצרה
- מחקר שפורסם ב-16 בספטמבר 2026 בכתב העת Neurology, כתב העת של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, עקב אחר 36,641 יוצאי צבא אמריקאים במשך עד עשר שנים לאחר השחרור.
- 11 אחוז דיווחו על חשיפה אחת לפחות להדף פיצוץ בעוצמה גבוהה, 17 אחוז על חשיפה תעסוקתית להדפים בעוצמה נמוכה וכ-5 אחוזים על שני הסוגים.
- פרכוסים אובחנו ב-3.92 אחוז מהנחשפים בעוצמה גבוהה לעומת 1.88 אחוז מהלא-נחשפים, פגיעה בעצבים היקפיים ב-11.41 אחוז לעומת 7.75 אחוז ושבץ מוחי ב-2.03 אחוז לעומת 1.62 אחוז.
- לאחר תיקנון, הסיכון לאבחנת פרכוסים היה גבוה בכ-79 אחוז, לפגיעה בעצבים היקפיים בכ-38 אחוז ולשבץ מוחי בכ-35 אחוז; נרשמו גם שיעורים גבוהים יותר של סוכרת, כולסטרול גבוה, דלקת כבד נגיפית, ברונכיטיס כרונית ואמפיזמה.
מחקר שפורסם ב-16 בספטמבר 2026 בכתב העת Neurology, כתב העת של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, בוחן בדיוק את ההנחה הזו לאורך זמן. החוקרים עקבו אחר 36,641 יוצאי צבא אמריקאים שקיבלו טיפול במערכת הבריאות של משרד הוותיקים במשך שנתיים לפחות לאחר השחרור, ועקבו אחריהם עד עשר שנים.
מי נחשף ולמה
המשתתפים מילאו שאלוני חשיפה, ומתוכם 11 אחוז דיווחו על חשיפה אחת לפחות להדף פיצוץ בעוצמה גבוהה: מטען, מוקש או פגז נכנס. 17 אחוז דיווחו על חשיפה תעסוקתית להדפים בעוצמה נמוכה, כלומר חשיפה חוזרת ונשנית מירי ומאימונים, וכ-5 אחוזים חוו את שני הסוגים.
הדף בעוצמה גבוהה הוא אירוע בודד וזכיר, ואילו החשיפה בעוצמה נמוכה מצטברת לאורך שנים ולרוב אינה נרשמת כלל בתיק הרפואי, ולכן היא זו שנוטה להיעלם מהתשאול. בצבאות מודרניים היא נפוצה במיוחד בקרב לוחמים ביחידות אש, במדריכי ירי ובמפעילי נשק כבד, כלומר דווקא באוכלוסייה שאינה מגדירה את עצמה כנפגעת.
הממצאים המספריים חדים. פרכוסים אובחנו ב-3.92 אחוז ממי שנחשפו להדף בעוצמה גבוהה לעומת 1.88 אחוז ממי שלא נחשפו, ופגיעה בעצבים היקפיים ב-11.41 אחוז לעומת 7.75 אחוז. שבץ מוחי נרשם ב-2.03 אחוז לעומת 1.62 אחוז.
לאחר תיקנון לגיל, למין ולמשך השירות בחזית, נשמרו הפערים. הסיכון לאבחנה של פרכוסים היה גבוה בכ-79 אחוז, הסיכון לפגיעה בעצבים היקפיים בכ-38 אחוז והסיכון לשבץ מוחי בכ-35 אחוז.
"חשיפה להדף נבחנת לרוב דרך העדשה של פגיעה חריפה ושל בריאות המוח, אבל הממצאים שלנו מחזקים את התפיסה שזו בעיה של כל הגוף, עם השלכות בריאותיות שנמשכות הרבה מעבר לזמן החשיפה."
› ד"ר שרה מרטינדייל, מערך הבריאות של משרד הוותיקים בסליסברי, צפון קרוליינה
לא רק מערכת העצבים
הציטוט הזה הוא תיאור של הנתונים. באותה קבוצה נרשמו שיעורים גבוהים יותר גם של דלקת כבד נגיפית מסוג B ומסוג C, של סוכרת, של כולסטרול גבוה, של ברונכיטיס כרונית ושל אמפיזמה, אבחנות שאין להן קשר מובן מאליו למוח, ושאינן נשאלות בדרך כלל בהקשר של חשיפה קרבית.
זהו מחקר תצפיתי שמראה קשר ולא סיבתיות; החשיפה דווחה על ידי המשתתפים עצמם ולא נמדדה, ואין בנתונים מידע על עוצמת ההדף, על חומרת הפגיעה או על הטיפול שניתן אז. בנוסף, אבחנות נרשמו רק במערכת של משרד הוותיקים ורק לאחר מילוי השאלון, כך שמצבים שאובחנו קודם או במקום אחר פשוט אינם מופיעים.
יוצאי צבא שנחשפו להדף פיצוץ, גם אם חלפו מאז שנים ארוכות והם מרגישים בריאים לחלוטין, מחזיקים פרט שאינו מופיע בתיק הרפואי אלא אם סיפרו עליו. אזכור של החשיפה בביקור אצל רופא המשפחה משנה את ההקשר שבו נקראים תסמינים עתידיים: אירוע פרכוסי ראשון בגיל מבוגר, נימול מתמשך בגפיים או כאב ראש חדש שמתמיד.
מקורות
- medicalxpress.com › הדיווח על המחקר: 36,641 המשתתפים, משך המעקב, שיעורי החשיפה בשני הסוגים, שיעורי הפרכוסים, הפגיעה בעצבים ההיקפיים והשבץ בשתי הקבוצות, ההפרשים המתוקננים (79%, 38%, 35%), רשימת האבחנות הנוספות, כתב העת Neurology ושם החוקרת הראשית.
- news-medical.net › אישור עצמאי של גודל המדגם ומשך המעקב, של שיעורי החשיפה, של שיעורי הפרכוסים והפגיעה בעצבים ההיקפיים, של שלושת ההפרשים המתוקננים, של הציטוט של ד"ר מרטינדייל ושל מגבלות המחקר.
- newswise.com › הודעת האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה: אישור נוסף של כל הנתונים, של שיעור מי שחוו את שני סוגי החשיפה, של נוסח הציטוט, של פירוט המגבלות ושל גופי המימון.
