המנתח מסיר את הגידול, הבדיקה הפתולוגית חוזרת, ואז מגיעה השיחה הקשה יותר. הגידול הוצא במלואו, אבל הוא מסוג שנוטה לחזור, ועכשיו צריך להחליט אם להוסיף סדרה של הקרנות או להסתפק במעקב. במשך שנים ההחלטה הזו התקבלה בלי נתונים מסודרים, ולכן היא נראתה אחרת בכל מרכז רפואי.
בקצרה
- תוצאות הניסוי, שנקרא ROAM/EORTC-1308, הוצגו ב-25 בספטמבר 2026 בכנס האירופי לנוירו-אונקולוגיה ופורסמו בכתב העת The Lancet.
- בניסוי השתתפו 157 מטופלים שעברו הסרה מלאה של מנינגיומה אטיפית, גידול בקרומי המוח שאינו ממאיר אך נוטה לחזור. הם חולקו באקראי להקרנה אחרי הניתוח או למעקב בלבד.
- אחרי מעקב חציוני של כחמש שנים חזר הגידול אצל 11 מתוך 78 מטופלים בקבוצת ההקרנה, ואצל 24 מתוך 79 בקבוצת המעקב.
- אירועים חמורים שנקשרו להקרנה היו נדירים, ולא נמצאו הבדלים בין הקבוצות באיכות החיים ובתפקוד הקוגניטיבי. לפי החוקרים ההחלטה צריכה להתקבל יחד עם המטופל.
ב-25 בספטמבר 2026 הוצגו בכנס האירופי לנוירו-אונקולוגיה, ופורסמו במקביל בכתב העת The Lancet, תוצאות הניסוי הראשון שמנסה להכריע בשאלה. הניסוי, שנקרא ROAM/EORTC-1308, עקב אחרי 157 מטופלים ב-58 בתי חולים ומרכזים אקדמיים ב-11 מדינות, וכולם עברו הסרה מלאה של גידול מסוג אחד.
מה זה גידול אטיפי
מנינגיומה היא גידול שמתפתח בקרומים העוטפים את המוח וחוט השדרה, ורוב המנינגיומות שפירות ואיטיות. הדרגה השנייה, שנקראת אטיפית, היא מצב ביניים: היא אינה ממארת, אך היא נוטה לחזור אחרי ניתוח, והיא מהווה כרבע מהמקרים שמגיעים לחדר הניתוח. בבריטניה לבדה עוברים כאלפיים אנשים בשנה ניתוח להסרת מנינגיומה.
המשתתפים בניסוי חולקו באקראי לשתי קבוצות, במה שמכונה הגרלה, כדי שההבדל ביניהן יהיה הטיפול ולא מאפייני המטופלים. 78 קיבלו סדרה של 30 טיפולי הקרנה אחרי הניתוח, ו-79 נכנסו למעקב בלבד. הגיוס נמשך מ-2016 עד 2021, ואחרי מעקב חציוני של כחמש שנים נבדק אצל מי חזר הגידול.
התוצאה מפרידה בין הקבוצות בבירור. בקבוצת ההקרנה חזר הגידול אצל 11 מתוך 78 מטופלים, ובקבוצת המעקב אצל 24 מתוך 79. בחישוב של חמש שנים, כ-80 מכל 100 ממי שקיבלו הקרנה היו בלי חזרה של הגידול, לעומת כ-64 מכל 100 בקבוצת המעקב.
מתוך 100 מטופלים שקיבלו הקרנה אחרי הניתוח, הגידול חזר אצל כ-14. מתוך 100 שנשארו במעקב בלבד, הוא חזר אצל כ-30.
חזרה של הגידול היא יותר משורה בתיק הרפואי: סריקה שמגלה משהו חדש, ולרוב ניתוח מוח נוסף באזור שכבר נותח פעם אחת, עם כל מה שנלווה לכך מבחינת סיכון, החלמה והיעדרות ממושכת מהחיים הרגילים. לכן ההבדל בין 14 ל-30 הוא הבדל במספר האנשים שיחזרו לחדר הניתוח, לא הבדל סטטיסטי.
מה המחיר של ההקרנה
לצד השני של המשוואה יש משקל, משום שהקרנה לאזור המוח אינה טיפול חסר השפעה. לפי הדיווח, אירועים חמורים שנקשרו להקרנה היו נדירים, ולא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות באיכות החיים ובתפקוד הקוגניטיבי. עם זאת החוקרים מדגישים שלהקרנה עשויות להיות השפעות שמופיעות שנים אחר כך, וזו הסיבה שהם אינם מציגים את הממצא כהמלצה גורפת לכולם.
פרופ' מתיאס פרויסר מהאוניברסיטה הרפואית של וינה, שהוביל את הניסוי, מסר שהוא הראה הפחתה משמעותית בשיעור החזרה ובכך מספק את הבסיס שהיה חסר. לדבריו ההחלטה בעד הקרנה או נגדה צריכה להתקבל יחד עם המטופל. פרופ' מייקל ג'נקינסון, מהמרכז הרפואי וולטון ומאוניברסיטת ליברפול והחוקר הראשי, הוסיף שהניסוי מטפל בשאלה שנדונה שנים רבות: אם מטופלים עם מנינגיומה אטיפית צריכים לקבל הקרנה אחרי ניתוח.
מי שעבר ניתוח להסרת מנינגיומה, או מלווה קרוב שעבר אחד כזה, ימצא כאן שינוי בנקודת הפתיחה של השיחה הבאה עם הרופא. עד עכשיו המתנה ומעקב היו ברירת מחדל נוחה בהיעדר נתונים, ומעכשיו יש מספרים על השולחן. הם אינם הופכים את ההקרנה להחלטה אוטומטית, משום שגם לה יש מחיר שנמשך בזמן, אבל הם הופכים את ההחלטה לכזו שאפשר לקבל על בסיס נתונים במקום על בסיס תחושה.
להרחבה בנושא הקרנה אחרי ניתוח מנינגיומה
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם נתוני 157 המשתתפים ושיעורי החזרה
- news-medical.net › דיווח על המחקר, עם ההישרדות ללא מחלה בחמש שנים
- news.liverpool.ac.uk › הודעת אוניברסיטת Liverpool, שהובילה את מרכז הניסויים, עם הציטוטים
