מחקר עולמי רחב היקף: נשים מדווחות על יותר כאב מגברים בכל אזורי הגוף

כמעט כל אחד מכיר את הרגע הזה בחדר הרופא. מתארים כאב שנמשך חודשים, הבדיקות חוזרות תקינות, ובסוף השיחה נאמר משהו בנוסח שאין ממצא מיוחד ושכדאי לנסות לחיות עם זה. נשים מתארות את הרגע הזה לעיתים קרובות יותר מגברים, והשאלה שנשארה פתוחה היא עד כמה הפער הזה רחב, או שהוא תלוי במדינה, בגיל ובסוג הכאב שמדברים עליו.

מחקר שפורסם ב-5 באוקטובר 2026 בכתב העת Nature Medicine נתן לשאלה הזאת את התשובה הרחבה ביותר שהייתה עד כה. החוקרים, בהובלת מאט פילינג'ים ואטיין ואשון-פרסו, אספו דיווחי כאב של 6.1 מיליון בני אדם ב-118 מדינות ושטחים, מגיל חמש ועד מעל גיל מאה, בנתונים שנאספו בין 1990 ל-2025.

איך נמדד הכאב

העבודה לא מדדה כאב במכשיר אלא התבססה על מה שאנשים דיווחו עליו בעצמם, וזו הדרך המקובלת למדוד כאב גם בקליניקה, משום שאין בדיקת דם או סריקה שאומרת כמה כואב למישהו. החידוש הוא בקנה המידה. במקום סקר במדינה אחת, החוקרים בנו עקומות התייחסות של שכיחות כאב לפי גיל, לפי מין ולפי אזור בגוף, כך שאפשר להשוות בין מקומות שונים בעולם על אותו ציר.

בכל 11 אזורי הגוף שנבדקו, שכיחות הכאב בקרב נשים גבוהה מזו של גברים. הפערים הגדולים ביותר נרשמו בכאבי פנים, בכאבי ראש ובכאבי בטן, והפער לא נעלם באף אזור שנבדק.

שכיחות הכאב נעה מכ-2 אחוזים בכאבי פנים ועד כ-40 אחוזים בכאבי גב, כלומר ארבעה מכל עשרה אנשים בעולם מדווחים על כאב גב.

הגיל שהפתיע

ההנחה הסבירה היא שכאב מצטבר לאורך החיים ועולה בהתמדה עם השנים, כמו שיער שמלבין. בפועל העלייה החדה ביותר בשכיחות הכאב נרשמה דווקא לפני גיל 55, ואחרי זה הקו משתטח. בתוך זה יש הבדלים בין סוגי כאב: כאבי ראש וכאבי בטן מגיעים לשיא מוקדם בחיים, בעוד כאבי גב, אגן וברכיים ממשיכים לעלות גם בגילים מבוגרים. המסקנה שהחוקרים מוציאים מכך מעשית: אם העלייה קורית לפני גיל 55, אז מניעה שמתחילה בגיל 60 מגיעה מאוחר, והתקופה שבה כדאי להתערב היא דווקא שנות העבודה.

המחצית השנייה של המחקר עוסקת בפער בין מדינות, והוא גדול. מגיל 40 ומעלה, במדינות עם מדד פיתוח אנושי נמוך יותר הכאב עולה מהר יותר, ובגילי 80 ומעלה שכיחות הכאב שם גבוהה בכ-31 נקודות אחוז מזו שבמדינות המפותחות. בכאבי גב תחתון התמונה בוטה במיוחד: שם זה שכיח כמעט פי שניים.

כאן נמצאת גם מגבלת העבודה, והחוקרים מציינים אותה בעצמם. הנתונים נאספו בנקודת זמן אחת מקבוצות גיל שונות, ולא במעקב אחרי אותם אנשים לאורך השנים. כלומר מה שנמדד הוא תמונת מצב לפי גיל, ולא שינוי שהתרחש אצל אדם מסוים לאורך חייו.

למי שמתמודדת עם כאב כרוני שלא קיבל שם, הנתון הזה הוא טיעון. הוא אומר שכאב שחוזר ונמשך בקרב נשים הוא ממצא עקבי בכל מקום שבדקו אותו, ולא רעש בנתונים. מי שהגיעה לרופא עם כאב שנמשך שבועות ויצאה בלי תוכנית מחזיקה כאן סיבה לגיטימית לבקש בירור נוסף או חוות דעת שנייה, במקום להניח שהבעיה נמצאת בתיאור שלה.