הורים שמקבלים אבחנה של הפרעת קשב וריכוז לילד שלהם שואלים לרוב על בית הספר: איך הוא יסתדר בשיעורים, אם יצליח לשבת במבחן, אם כדאי להתחיל טיפול תרופתי. השאלה שכמעט לא עולה בחדר היא מה קורה עשרים שנה אחר כך, והיא בדיוק השאלה שסקירה חדשה ניסתה לענות עליה.
בקצרה
- הסקירה פורסמה ב-19 באוקטובר בכתב העת JAMA Network Open, בהובלת חוקרים מלונדון ומליברפול.
- הסיכון למוות מהתאבדות היה גבוה בכ-90 אחוזים, ומפציעה בכ-55 אחוזים, לעומת כ-27 אחוזים מסיבות טבעיות.
- בקרב מאובחנים שנטלו טיפול תרופתי נמצא סיכון נמוך בכרבע, אך על בסיס שלושה מחקרים בלבד.
- כל המחקרים הם מחקרי תצפית, ולכן אפשר ללמוד מהם על קשר ולא על סיבה.
חוקרים מיוניברסיטי קולג׳ לונדון ומאוניברסיטת ליברפול איחדו 19 מחקרי מעקב משלוש יבשות, עם קרוב ל-16 מיליון משתתפים, וחלקם עקבו אחרי אותם אנשים יותר מעשרים שנה. הממצא פורסם ב-19 באוקטובר בכתב העת JAMA Network Open. בקרב מי שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז, הסיכון למוות מכל סיבה היה גבוה בכ-70 אחוזים בהשוואה למי שלא אובחנו.
מאיפה מגיע הפער
הפילוח לפי סיבות מראה שהפער אינו מתפזר באופן אחיד. הסיכון למוות מהתאבדות היה גבוה בכ-90 אחוזים, והסיכון למוות מפציעה, מכוונת או בלתי מכוונת, היה גבוה בכ-55 אחוזים. גם הסיכון למוות מסיבות טבעיות, כלומר ממחלות ולא מאירועים חיצוניים, היה גבוה, אך פחות, בכ-27 אחוזים.
החלוקה מפרידה בין שני סוגי סיכון שונים. הצד האחד, התאבדות ופציעה, מתרחש באירוע נקודתי ובטווח זמן קצר. הצד השני, תמותה מסיבות טבעיות, מצטבר לאורך שנים. שלושת המספרים עולים יחד, אבל הפער הגדול ביותר נמצא דווקא בצד הראשון. המחברים עצמם אינם מציעים הסבר מנגנוני לפער, והסקירה לא נועדה לבדוק אותו.
מתוך כל 100 מקרי מוות שהיו צפויים בקבוצה ללא אבחנה, נרשמו כ-170 בקבוצה עם האבחנה.
מה שהסקירה לא יכולה לקבוע
הממצא שמשך את תשומת הלב הציבורית נוגע לתרופות. בקרב מאובחנים שנטלו טיפול תרופתי נמצא סיכון תמותה נמוך בכרבע לעומת מאובחנים שלא נטלו. המחברים עצמם ממהרים לסייג: הנתון הזה נשען על שלושה מחקרים בלבד מתוך 19, והוא אינו מוכיח שהתרופה היא שמונעת את מקרי המוות. ייתכן שמי שמתמיד בטיפול תרופתי שונה מראש מהאחרים, למשל בנגישות לשירותי בריאות או ביציבות חברתית.
מגבלה רחבה יותר חלה על כל הסקירה. כל 19 המחקרים הם מחקרי תצפית, כלומר הם עוקבים אחרי אנשים בעולם האמיתי ואינם מגרילים אותם לקבוצות. מעיצוב כזה אפשר ללמוד על קשר, לא על סיבה. בנוסף, הפערים בין המחקרים בגודל האפקט היו גדולים, מה שמעיד על אוכלוסיות ושיטות מדידה שונות מאוד זו מזו.
כ-36 אחוזים מהמשתתפים בסקירה הן נשים, החיפוש אחר מחקרים נסגר בתחילת יולי 2025, והמחקרים שנאספו מגיעים משלוש יבשות. לוסי קוריגן מאוניברסיטת ליברפול, המחברת הראשונה, ציינה שהממצא על התרופות הוא ראיה מוקדמת בלבד ושנדרש מחקר נוסף.
גם הפרשנות של המספר עצמו דורשת זהירות. פרופ׳ ג׳ושוע סטוט מיוניברסיטי קולג׳ לונדון, מהמחברים הבכירים, הדגיש שהפרעת קשב וריכוז אינה מחלה שמקצרת חיים מעצם הגדרתה, ושהמסקנה הנכונה נוגעת למה שאפשר לעשות ולא לגזרה. ד״ר אמבר ג׳ון מאוניברסיטת ליברפול הוסיפה שנגישות שוויונית לאבחון ולטיפול מבוססי ראיות היא הכרחית.
למי שחי עם האבחנה, או מלווה מתבגר שקיבל אותה, הערך המעשי כאן הוא בפילוח של המספר. הפער הגדול ביותר נמצא בהתאבדות ובפציעה, ושניהם תחומים שבהם מעקב ותמיכה משנים תוצאה. זו סיבה טובה להעלות את ההיבט הנפשי בשיחה עם רופא המשפחה או עם הגורם המטפל, גם כשהאבחנה ניתנה לפני שנים ונתפסת כסגורה. הנתון על התרופות, לעומת זאת, עדיין מוקדם מכדי להסתמך עליו בהחלטה.
להרחבה בנושא סיכונים בהפרעת קשב וריכוז
- news.liverpool.ac.uk › הודעת אוניברסיטת ליברפול, שחוקריה הובילו את הסקירה, עם הציטוטים
- neurosciencenews.com › סיקור הסקירה, עם הנתונים הסטטיסטיים המלאים ורשימת המחברים
- thepharmacist.co.uk › דיווח בריטי, עם ההסתייגות על מספר המחקרים בנושא התרופות
- medicalxpress.com › סיקור הסקירה, עם פילוח סיבות המוות ועם המגבלות
