רבים מחולי סרטן הערמונית יוכלו להסתפק בחמישה טיפולי הקרנה, לפי הנחיה אמריקאית חדשה

הלוח של מי שמקבל הקרנות לסרטן הערמונית נראה בעבר כך: כל יום, חמישה ימים בשבוע, שבעה או שמונה שבועות רצופים. זה אומר נסיעה יומית לבית החולים, היעדרות מהעבודה, ולמי שגר רחוק ממרכז רפואי גם שאלה מעשית מאוד של איך בכלל להגיע. הטיפול עצמו קצר, דקות ספורות בכל פעם, אבל סך כל הנסיעות הוא מה שמעיק.

ב-27 באוקטובר פרסם האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה קרינתית הנחיה קלינית חדשה שמכריעה בשאלה הזאת לטובת לוח זמנים קצר בהרבה. ההנחיה, שפורסמה בכתב העת Practical Radiation Oncology, מחליפה את ההנחיה הקודמת של אותו איגוד משנת 2018, ואומצה גם בידי האיגוד האמריקאי לאורולוגיה, האיגוד האירופי לאונקולוגיה קרינתית והאיגוד לאונקולוגיה אורולוגית.

שני לוחות זמנים

ההנחיה מבחינה בין שתי דרכים לקצר. הראשונה נקראת הקרנה מרוכזת בינונית: אותה מנת קרינה כוללת מחולקת לפחות טיפולים, כל טיפול במנה גדולה יותר, והטיפול כולו נמשך ארבעה עד שישה שבועות. השנייה נקראת הקרנה סטריאוטקטית, או הקרנה מרוכזת מאוד, שבה מנות גבוהות מכוונות במדויק לנפח קטן, והיא מצטמצמת לחמישה טיפולים בלבד על פני שבוע עד שבועיים.

לגבי הראשונה ההמלצה גורפת. ההנחיה ממליצה עליה על פני לוח הזמנים הארוך בכל קבוצות הסיכון, לכל מי שעובר הקרנה חיצונית לערמונית, ובמפורש בלי תלות בגיל, במחלות הרקע, במבנה האגן או בתפקוד השתן שלפני הטיפול. הבסיס לכך הוא ניסויים מבוקרים שכללו יחד יותר מ-7,000 מטופלים. ההחלטה על טיפול לדיכוי הורמונים, מוסיפה ההנחיה, מתקבלת בנפרד ואינה תלויה בבחירת לוח הזמנים.

למי מתאימים חמישה טיפולים

לגבי הקיצור הקיצוני התמונה מדויקת יותר. ההנחיה ממליצה בחוזקה על חמישה טיפולים כאפשרות תקן עבור מטופלים בסיכון בינוני שמקבלים הקרנה לערמונית ולשלפוחיות הזרע, וכן עבור מטופלים בסיכון נמוך שבחרו לא להמתין במעקב פעיל. בסיכון גבוה ובסיכון גבוה במיוחד ההמלצה מסויגת, כלומר אפשרית אך לא ברירת מחדל.

יש גם קבוצה שעבורה הקיצור הקיצוני פחות מתאים. אצל מטופלים שסובלים כבר לפני הטיפול מתסמינים משמעותיים במתן שתן, ההנחיה מעדיפה את לוח הזמנים הבינוני, מפני שחמישה טיפולים במנות גבוהות עלולים להגביר את תופעות הלוואי בדרכי השתן. גם הקרנה מונעת לבלוטות הלימפה באגן בלוח המקוצר מאוד נותרה, לפי ההנחיה, בגדר ניסוי קליני בלבד.

הפער שההנחיה מצביעה עליו

לצד ההמלצות הקליניות ההנחיה עוסקת בנושא שאינו רפואי בלבד. נתונים ארציים בארצות הברית מראים שהשימוש בלוחות הזמנים המקוצרים אינו מתפרס באופן שווה: הוא שונה לפי גיל, לפי מוצא, לפי מצב סוציו-אקונומי ולפי סוג המרכז שבו מטפלים. האיגוד קורא במפורש לנגישות שווה לטיפול המקוצר.

מוביל צוות ההנחיה, ד״ר סקוט מורגן, אונקולוג קרינתי מבית החולים של אוטווה ופרופסור באוניברסיטת אוטווה, סיכם את השינוי במשפט אחד: ההקרנה הסטריאוטקטית עברה מאפשרות מבטיחה לאפשרות טיפול תקנית עבור מטופלים רבים עם סרטן ערמונית מקומי. סגנית ראש הצוות, ד״ר קארן הופמן ממרכז הסרטן MD Anderson, הוסיפה שהעדויות התומכות בקיצור חזקות כיום בהרבה מאשר בעת פרסום ההנחיה הקודמת.

בישראל הטיפול המקוצר אינו חדש בפני עצמו, אך ההנחיה הזאת היא אמריקאית ואינה מחייבת כאן. עם זאת, היא נותנת למטופלים בסיס להעלות את השאלה בחדר ההתייעצות. גברים שעומדים לפני הקרנות לסרטן ערמונית מקומי יכולים לשאול את האונקולוג הקרינתי המטפל כמה טיפולים בדיוק מתוכננים להם, האם קיים לוח זמנים קצר יותר שמתאים לדרגת הסיכון שלהם, ואיך הוא משפיע על תופעות הלוואי בדרכי השתן.