תרופה חדשה לסרטן ריאות האריכה חיים יותר מהתרופות המאושרות כיום

בשנים האחרונות השתנתה השיחה הראשונה בחדר ההתייעצות האונקולוגי. אחרי אבחנה של סרטן ריאות, אחת השאלות הפותחות אינה רק מה גודל הגידול, אלא מה כתוב בבדיקה הגנטית שלו. כשמתגלה בגידול מוטציה שקיימת נגדה תרופה ממוקדת, נפתחת אפשרות של כדור במקום עירוי, וזו בשורה טובה בפני עצמה. מה שכמעט לא נשאל עד עכשיו הוא איזה כדור בדיוק, מפני שכשיש שתי תרופות מאושרות לאותה מוטציה, ההנחה הייתה שהן שוות זו לזו.

ב-25 באוקטובר הוצגו בכינוס האונקולוגי האירופי במדריד תוצאות של ניסוי שנבנה כדי לבדוק דווקא את ההנחה הזאת. בניסוי קליני מתקדם (שלב 3) השתתפו 338 מטופלים עם סרטן ריאות מסוג תאים לא קטנים, שנושא מוטציה מסוימת בחומר התורשתי של הגידול (KRAS G12C), המופיעה אצל כ-14 אחוזים מהמטופלים. כולם קיבלו בעבר כימותרפיה וטיפול אימונותרפי, ואף אחד מהם לא טופל קודם בתרופה מהמשפחה הזאת. 167 מהם קיבלו תרופה ניסיונית הניטלת ככדור (Divarasib), ו-171 קיבלו אחת משתי התרופות שמאושרות כבר לאותה מוטציה (Sotorasib או Adagrasib). הניסוי נערך ב-151 מרכזים רפואיים ב-26 מדינות.

מה הראתה ההשוואה הישירה

הפער בין שתי הקבוצות היה גדול בשני המדדים המרכזיים. זמן ההישרדות החציוני, כלומר הנקודה שבה מחצית מהמטופלים עדיין היו בחיים, עמד על 17.7 חודשים אצל מי שקיבלו את התרופה הניסיונית, לעומת 12 חודשים אצל מי שקיבלו את התרופות המקובלות, כלומר הסיכון למוות ירד בכ-44 אחוזים. בתום שנה היו בחיים כ-67 אחוזים מהמטופלים בקבוצה הראשונה, לעומת כ-49 אחוזים בקבוצה האחרת. בספירה המוחלטת נרשמו 63 מקרי מוות לעומת 93.

גם הזמן עד שהמחלה התקדמה שוב היה ארוך כמעט פי שניים: 9.8 חודשים לעומת 5.7 חודשים. בתום שנה המחלה לא התקדמה אצל כ-44 אחוזים מהמטופלים בקבוצת התרופה החדשה, לעומת 24 אחוזים בקבוצה האחרת. שיעור מי שהגידול שלהם הצטמק באופן מדיד עמד על 58 אחוזים לעומת 32 אחוזים, ומשך התגובה החציוני היה 11.9 חודשים לעומת 6.9 חודשים. המעקב החציוני בניסוי עמד על 14.3 חודשים.

פחות תופעות לוואי, בטיפול ארוך יותר

בדרך כלל טיפול שניטל זמן ארוך יותר גורר יותר תופעות לוואי, וכאן קרה ההפך. משך הטיפול החציוני בתרופה הניסיונית היה 11.3 חודשים, יותר מכפול מחמישה חודשים בקבוצה האחרת, ובכל זאת תופעות לוואי חמורות שיוחסו לטיפול הופיעו שם אצל כ-25 אחוזים מהמטופלים, לעומת כ-35 אחוזים. שיעור מי שהפסיקו את הטיפול בשל תופעות לוואי עמד על כ-5 אחוזים לעומת כ-12 אחוזים, ובשתי הקבוצות לא נרשם אף מוות שיוחס לטיפול.

התופעות השכיחות בתרופה החדשה נוגעות למערכת העיכול, ובהן שלשול, בחילה והקאות, וכן לתפקודי הכבד. אלה תופעות מוכרות במשפחת התרופות הזאת, והן הסיבה שמטופלים נדרשים לבדיקות דם תכופות בחודשים הראשונים לטיפול.

מה שחשוב לדייק

לניסוי יש כמה מגבלות שכדאי להכיר. הוא לא היה סמוי, כלומר המטופלים והרופאים ידעו מי מקבל מה. כמעט כל מי שהיו בקבוצת ההשוואה קיבלו את הראשונה מבין שתי התרופות המאושרות, 156 מתוך 171, ולכן ההשוואה לתרופה השנייה מבוססת על מספר קטן של מטופלים. מטופלים עם גרורות מוחיות פעילות שלא טופלו הוצאו מהניסוי, ולכן אין לדעת מה קורה במוח. הניסוי מומן בידי שתי החברות שמפתחות את התרופה הניסיונית, היא אינה מאושרת בשום מדינה, והמעקב עדיין קצר.

מי שמתמודד כיום עם סרטן ריאות מתקדם, או מלווה אדם קרוב שמתמודד איתו, יכול לקחת מכאן בעיקר דבר אחד מעשי: הבדיקה הגנטית של הגידול אינה פורמליות טכנית. היא קובעת אם קיים מסלול טיפול ממוקד בכלל, ומעתה גם איזה מסלול בתוכו. השאלה אם נעשתה בדיקה כזאת, מה בדיוק נמצא בה ואם היא עודכנה מאז, היא שאלה לגיטימית לאונקולוג המטפל, והתשובה עליה משתנה עם כל ניסוי כזה.