מי שמתחיל זריקה שבועית לסוכרת או לירידה במשקל שומע בדרך כלל על בחילות, על עצירות ועל ההמלצה להתחיל במינון נמוך. על העיניים לא מדברים. בשנתיים האחרונות הצטברו בעולם דיווחים בודדים על מטופלים שהתעוררו בוקר אחד עם טשטוש או עם כתם כהה בעין אחת, ורופאי עיניים התחילו לשאול אם זו מקריות.
בקצרה
- מחקר על 369,650 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 בארצות הברית מצא עלייה קטנה בסיכון לפגיעה איסכמית בעצב הראייה בקרב מי שהתחיל תרופה מקבוצת GLP-1.
- על כל 10,000 מטופלים אובחנו שלושה עד ארבעה מקרים נוספים בתוך שנה וחצי, פי שניים לערך מקבוצות ההשוואה שנטלו תרופות סוכרת אחרות.
- הסיכון העודף התרכז בגברים, בגילי 50 ומעלה ובמי שהתמודד כבר עם מחלת לב או עם בעיה קודמת בעיניים, והיה זניח אצל נשים ומתחת לגיל 50.
- החוקרים מדגישים שמחקר על נתונים קיימים אינו מוכיח סיבה, ושההנחיה המקצועית הקיימת ממשיכה להגדיר את הסיכון כנמוך.
עכשיו מחקר אמריקאי גדול מנסה לתת לשאלה הזאת מספר. חוקרים מאוניברסיטת רטגרס בדקו מסד נתונים של תביעות ביטוח בריאות בארצות הברית, מינואר 2017 עד דצמבר 2022, ואיתרו 369,650 מבוגרים בגילי 18 עד 65 עם סוכרת מסוג 2 שהתחילו טיפול תרופתי חדש. הממצאים פורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.
שלוש קבוצות, אותו גיל
מתוכם התחילו 161,489 איש תרופה מקבוצת GLP-1, המשפחה שאליה שייכות התרופות המוכרות לסוכרת ולירידה במשקל (Semaglutide ו-Tirzepatide). קבוצת השוואה אחת כללה 122,114 איש שהתחילו תרופה אחרת לסוכרת, וקבוצה שנייה כללה 86,047 איש שהתחילו תרופה שלישית. החוקרים איזנו בין הקבוצות יותר מ-80 מאפיינים רפואיים, כדי שהפער שיימצא לא ינבע ממצב הבריאות ההתחלתי.
אחרי מעקב של עד שנה וחצי נמצא הבדל קטן אבל עקבי. בקרב מי שהתחיל תרופה מקבוצת GLP-1 אובחנו כתשעה מקרים של פגיעה איסכמית בעצב הראייה, כלומר כשאספקת הדם לעצב נחסמת, על כל 10,000 מטופלים. בשתי קבוצות ההשוואה המספרים היו כשישה וכארבעה. כלומר שלושה עד ארבעה מקרים נוספים על כל 10,000 איש, פי שניים לערך מהקבוצות האחרות.
על כל 10,000 מטופלים שהתחילו תרופה מקבוצת GLP-1 אובחנו שלושה עד ארבעה מקרים נוספים של פגיעה בעצב הראייה, בהשוואה לתרופות סוכרת אחרות. בניסוח אחר, מקרה אחד נוסף על כל 2,800 עד 3,300 מטופלים.
למי הסיכון גבוה יותר
החוקרים פילחו את הנתונים לפי קבוצות. מתוך 81 המקרים שאובחנו בקבוצת ה-GLP-1, 69 היו בגילי 50 ומעלה, ו-57 היו אצל גברים. אצל נשים ואצל מי שגילו מתחת ל-50 ההפרש היה זניח כמעט לחלוטין.
הסיכון העודף היה גדול יותר גם אצל מי שכבר התמודד עם מחלת לב וכלי דם או עם בעיה קודמת בעיניים, וגם אצל מי שנטל יותר מתרופה אחת לסוכרת. כלומר, הסיכון העודף מתרכז בקבוצה מסוימת של מטופלים ולא בכל מי שנוטל את התרופות.
מה המחקר לא יכול לומר
זהו מחקר על נתונים קיימים, לא ניסוי מתוכנן, ולכן הוא מראה קשר ולא סיבה. במסד הנתונים חסרו פרטים כמו מדד מסת הגוף ומשך הסוכרת, ולכן ייתכן שהבדלים בבריאות שלא נמדדו מסבירים חלק מהפער. בנוסף לא היה בנתונים קוד אבחנה שמייחד את הצורה הנפוצה של הפגיעה, ולכן ההגדרה שנבדקה הייתה רחבה.
סוכרת מסוג 2 היא בעצמה גורם סיכון לפגיעה בעצב הראייה, וגם במחקרים קודמים התוצאות לא היו אחידות: עבודה סקנדינבית לא מצאה עלייה מובהקת בסיכון, מטא-אנליזה כן מצאה. ההנחיה המקצועית של האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים קובעת שהסיכון נותר נמוך ושטרם הוכח קשר סיבתי, ומוסיפה שמי שמטופל בתרופות האלה וחווה אובדן ראייה פתאומי צריך להיבדק מיד.
בפועל, אירוע כזה נדיר מאוד, והתועלת של התרופות האלה בסוכרת ובהשמנה גדולה ומבוססת. מי שנוטל אותן, ובמיוחד גברים מעל גיל 50 עם רקע של מחלת לב או עם בעיה קודמת בעיניים, צריך לדעת שטשטוש פתאומי או צל שמופיע בעין אחת אינם דבר שכדאי לחכות איתו לתור הבא. בדיקת עיניים באותו יום היא ההבדל בין אבחון מוקדם לבין נזק שנשאר. כשליש מהמטופלים מחזירים חלק מהראייה, בדרך כלל בחצי השנה הראשונה, אבל פגיעה מסוימת נשארת כמעט תמיד.
להרחבה בנושא תרופות GLP-1 ובריאות העיניים
- sciencedaily.com › סיקור המחקר, עם הסבר רטגרס על גודל הסיכון העודף
- neurosciencenews.com › סיקור המחקר, עם הפרשי הסיכון המדויקים וחלוקת המקרים
- insideprecisionmedicine.com › סיקור המחקר, עם מספרי המשתתפים בשלוש קבוצות ההשוואה
