אמא של ילד עם אסתמה מגיעה לבית המרקחת עם מרשם למשאף שהיא קונה כבר שנים, ושומעת שהוא לא קיים. לא "נגמר השבוע" ולא "יחזור בעוד שבועיים". הוא כבר לא משווק בישראל. שיווק המשאף המכיל סלבוטמול (ונטולין), התרופה המוכרת להקלה מיידית בקוצר נשימה, הופסק בארץ לצמיתות באפריל, אף שהוא ממשיך להימכר בארצות הברית, בבריטניה ובאיחוד האירופי.
בקצרה
- בבתי המרקחת מתקבלים כעשרה דיווחים ביום על תרופות שיוצאות מהמדף או חוזרות אליו.
- שיווק המשאף המוכר לאסתמה הופסק בישראל, אף שהוא ממשיך להימכר בחו"ל.
- לפי משרד הבריאות, האחריות לרצף הטיפול מוטלת על קופות החולים.
- החוקרים מצביעים על היעדר סנקציה על דיווח מאוחר ועל אי-החזקת מלאי.
המקרה הזה הוא דוגמה אחת מרבות. תחקיר שפורסם ביום חמישי בלילה מתאר רשימה ארוכה של תרופות שנעלמו או שנעלמות לפרקים: תרופה נגד דיכאון שאזלה בתחילת אוקטובר, תרופה לסרטן השד שאינה זמינה עד אמצע נובמבר, גורם קרישה למטופלי המופיליה שחסר מאז יולי, מדבקות הורמונליות לגיל המעבר, ותרופות לאפילפסיה ולייצוב מצב הרוח שנכנסות ויוצאות מהמדף.
מה המספרים מראים
הממדים תועדו במחקר שפורסם בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research, שבדק את מסד נתוני המחסור של משרד הבריאות בין 2014 ל-2022. מספר הדיווחים על מחסור כמעט שולש באותן שנים, ובשנת 2022 לבדה נרשמו 640 דיווחים. בסך הכול נרשמו באותה תקופה יותר מ-3,200 אירועי מחסור. משך המחסור הממוצע התארך מ-85 יום לכ-133 יום, כלומר כארבעה חודשים וחצי.
קשה להיערך מראש, משום שהיצרנים מודיעים למשרד הבריאות 22 יום בלבד, בממוצע, לפני שהתרופה נגמרת, וב-2022 הגיעו 88 אחוזים מההודעות פחות מחודש מראש. הסיבות שנרשמו ב-2022 הן בעיקר עיכובים באספקת מלאי, ניצול מלאי גדול מהצפוי ומחסור בחומרי גלם.
מכל עשרה דיווחים שמגיעים לבית מרקחת ביום, שישה הם על תרופה שיוצאת מהמדף וארבעה על תרופה שחוזרת אליו.

מי אחראי על מה
יו"ר הסתדרות הרוקחים, דוד פפו, מתאר מצב שבו לחלק מהתרופות שנעלמות אין תחליף כלל, ומוסיף שבחודשיים האחרונים נסגרו או נמכרו שלושה מפעלי תרופות בישראל. מנהלת אגף הרוקחות במשרד הבריאות, מירי טריינין, מציינת מצד אחד שהמשרד אינו יכול לעקוב אחרי כל מחסור, משום שהוא אינו מנהל את המלאי של קופות החולים ושל בעלי הרישום, ומצד שני שהאחריות לרצף הטיפול מוטלת על קופות החולים.
המשרד אכן נקט צעדים: בעלי רישום חייבים להודיע על הפסקת שיווק זמנית או קבועה, הם נדרשים להחזיק מלאי של חודש לפחות, ונפתח שולחן שמתעדף הטסת תרופות בזמן סגירת שמיים. החוקרים ובעלי הרישום מצביעים על אותה חולשה משני כיוונים: אין סנקציה על דיווח מאוחר או על אי-החזקת מלאי, והדרישה למלאי של חודש נתפסת בעיני היבואנים כלא מעשית כשקופות החולים אינן מתחייבות לקנות אותו.
למטופלים שנוטלים תרופה קבועה נגזר מכאן צעד מעשי אחד: לא להמתין לאריזה האחרונה. בקשה למרשם מתחדש כמה שבועות מראש משאירה זמן לאתר תחליף אם התרופה אינה זמינה. לגבי המשאף שיווקו הופסק, האיגוד הישראלי לרפואת ריאות מבהיר שאין מחסור בטיפול ושיש חלופות יעילות עם אותו חומר פעיל ועם חומרים אחרים, מבקש לא להפסיק טיפול על דעת עצמו, ומוסיף נקודה שחורגת מהמחסור: שימוש תכוף במשאף להקלה מיידית מעיד בעצמו שהמחלה אינה מאוזנת, ומצדיק הערכה מחדש אצל רופא המשפחה או רופא ריאות.
להרחבה בנושא מחסור בתרופות בישראל
- ynet.co.il › תחקיר על המחסור, עם סיפורי מטופלים ותגובות הגורמים
- pmc.ncbi.nlm.nih.gov › המאמר המלא בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research
- walla.co.il › דיווח על הפסקת שיווק המשאף, עם עמדת איגוד הריאות
- ice.co.il › דיווח על מחסור קודם באותו משאף, עם היקף המכירות

