אישה מגיעה למרפאה עם זיהום בדרכי השתן, מקבלת אנטיביוטיקה, וכעבור שלושה ימים חוזרת עם אותם תסמינים בדיוק. מחליפים תרופה, והפעם זה עובד. התרחיש הזה מוכר לכל רופא משפחה, והוא הפנים היומיומיות של תהליך שנשמע מופשט: חיידקים שלומדים לשרוד את התרופות שנועדו לחסל אותם.
בקצרה
- בלי מעבדה שמזהה את החיידק, הרופא בוחר אנטיביוטיקה בניחוש מושכל.
- ב-2023 אחד מכל שישה זיהומים חיידקיים שאושרו במעבדה היה עמיד לטיפול.
- פחות מחמישית מהמדינות מקשרות בין נתוני צריכת האנטיביוטיקה לנתוני העמידות.
- היעד שנקבע ל-2030 הוא מעבדה לאומית ב-80 אחוזים מהמדינות.
ביום שני, לקראת שבוע המודעות הבינלאומי לעמידות לאנטיביוטיקה, פרסם ארגון הבריאות העולמי את תוצאות הסקר השנתי שלו בנושא. הסקר מבוסס על דיווח עצמי של 183 מדינות, כ-94 אחוזים ממדינות הארגון, והתמונה שעולה ממנו היא של פער עקבי בין מה שנכתב ובין מה שנעשה.
הפער בין תוכנית לביצוע
הצד המעודד ברור. לרובן המכריע של המדינות יש היום תוכנית לאומית להתמודדות עם עמידות לאנטיביוטיקה, לעומת 79 מדינות בלבד ב-2017. הארגון נוקב ב-173 מדינות שפיתחו תוכנית כזאת, ודיווח של מרכז המחקר למחלות מידבקות באוניברסיטת מינסוטה נוקב ב-179; בכל מקרה, אלה כמעט תשע מכל עשר מדינות.
אבל רק 42 מדינות, כ-22 אחוזים, מדווחות שהתוכנית שלהן גם ממומנת וגם מיושמת בפועל. היעד שהמדינות עצמן אימצו הוא שלפחות 60 אחוזים מהן יגיעו לשם עד 2030. גם בתחום מניעת הזיהומים בבתי החולים הפער דומה: מספר המדינות שיש בהן תוכנית לאומית עלה מ-90 ל-128, אך רק כשליש מהן מיישמות אותה.
הבעיה שמתחילה במעבדה
ב-66 מדינות בלבד, כ-36 אחוזים, יש מעבדת ייחוס לאומית שיכולה לבדוק עמידות בכל החיידקים והפטריות שהארגון עוקב אחריהם. היעד ל-2030 הוא 80 אחוזים. בלי יכולת כזאת הרופא אינו יודע איזה חיידק גרם לזיהום ואיזו תרופה תעבוד עליו, ובוחר אנטיביוטיקה רחבת טווח בניחוש מושכל, בחירה שמזרזת בעצמה את התפתחות העמידות.

ד"ר סילביה ברטניוליו, שמובילה את תחום ניטור העמידות בארגון, אומרת: "בלי בדיקה אנחנו לא יכולים לראות איפה העמידות מתפתחת", ומוסיפה שפער במקום אחד הוא סיכון בכל מקום, משום שזיהומים עמידים אינם נעצרים בגבולות. לצד הדוח פרסם הארגון שני כלים חדשים: רשימה של בדיקות האבחון שאמורות להיות זמינות בכל רמה של טיפול, מהמרפאה הראשונית ועד בית חולים גדול, וקובץ של 73 נהלי מעבדה.
מתוך כל שישה זיהומים חיידקיים שאושרו במעבדה בעולם ב-2023, אחד היה עמיד לאנטיביוטיקה שנועדה לטפל בו.
מערכות מעקב לאומיות על צריכת אנטיביוטיקה קיימות בכ-58 אחוזים מהמדינות ועל עמידות בכ-56 אחוזים, אך פחות מחמישית מהמדינות מקשרות בין שני המקורות, כלומר אינן יכולות לראות איך שימוש מסוים מתורגם לעמידות מסוימת.
למה זה נוגע לכל אחד
היקף התופעה אינו תיאורטי. ב-2021 נגרמו מעמידות לאנטיביוטיקה יותר ממיליון מקרי מוות ישירים, ועוד כחמישה מיליון מקרי מוות שהיא תרמה להם. ד"ר ז'אן-פייר נייאמזי, ממלא מקום ראש תחום העמידות בארגון, אומר שהעמידות מאיימת על עתידה של הרפואה המודרנית, ומוסיף הערה שמסבירה למה היא נשארת מתחת לרדאר: זיהומים עמידים גובים חיים שנים בלי שנשים לב. המנהל הכללי של הארגון, ד"ר טדרוס אדהנום גבריאסוס, מציין שתוכניות לאומיות הן הכלי שמגן על התרופות שמגנות עלינו, וקורא למדינות לעבור מכתיבה ליישום: בהשקעה במניעת זיהומים, בניטור, בנגישות לאנטיביוטיקה חיונית ובאבחון איכותי.
העמידות אינה תכונה של האדם אלא של החיידק, והיא מתפתחת בכל פעם שאנטיביוטיקה ניתנת כשאין בה צורך או נלקחת באופן חלקי. מי שמקבל מרשם ושואל בשביל מה הוא נועד, מי שמסיים את הטיפול כפי שנרשם ומי שאינו לוקח שאריות אנטיביוטיקה מהמגירה בפעם הבאה, עושה את מה שבשליטתו נגד העמידות.
להרחבה בנושא עמידות לאנטיביוטיקה
- who.int › ההודעה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי, עם ממצאי הסקר והיעדים
- cidrap.umn.edu › ניתוח מרכז המחקר במינסוטה, עם הפילוח המלא לפי תחומים
- medicalxpress.com › דיווח סוכנות AFP, עם היקף התמותה וציטוטי אנשי הארגון

