אישה שמטופלת בסרטן שד מתקדם יודעת בדרך כלל מה הצעד הראשון: תרופה שחוסמת את ההורמון אסטרוגן, שמזין את הגידול. היא נלקחת בכדור, היא עובדת, ולפעמים היא עובדת שנים. ואז, אצל חלק מהמטופלות, הבדיקות מתחילות להראות שהגידול גדל שוב למרות הטיפול.
בקצרה
- המוטציה אינה מולדת, היא מופיעה במהלך הטיפול ומאותרת בבדיקת דם.
- לצד התרופה אושרה גם הבדיקה שמזהה את המוטציה, והשתיים נכנסות לשימוש כצמד.
- שיעור המטופלים שהגידול שלהם הצטמק היה כ-27 מכל 100, לעומת כ-14 מכל 100.
- נתוני ההישרדות לא היו בשלים, ולכן אין תשובה לשאלה אם התרופה מאריכה חיים.
ביום שני אישר ה-FDA, רשות התרופות האמריקאית, תרופה שמיועדת בדיוק לרגע הזה. התרופה (Giredestrant) נלקחת בכדור פעם ביום, יחד עם תרופה שמעכבת מסלול גדילה בתאי הגידול (Everolimus), והיא אושרה למבוגרים עם סרטן שד מתקדם מקומי או גרורתי שבו הגידול נושא מוטציה בגן ESR1. האישור ניתן ארבעה שבועות לפני המועד שהרשות עצמה קבעה לעצמה.
למה המוטציה הזאת חשובה
קולטן האסטרוגן הוא מעין שקע על פני תא הגידול, שההורמון נקשר אליו ומאותת לתא להתרבות. הטיפולים ההורמונליים חוסמים את השקע הזה או מנמיכים את רמת ההורמון בדם. מוטציה בגן ESR1 משנה את צורת השקע כך שהוא נשאר פעיל גם בלי הורמון, וכך הגידול ממשיך לגדול בלי קשר לטיפול.
הנקודה המעשית היא שהמוטציה אינה נולדת עם המטופלת. היא מופיעה במהלך הטיפול, ולכן אפשר לאתר אותה בבדיקת דם שמחפשת שברי חומר תורשתי של הגידול בזרם הדם. לצד התרופה אישרה הרשות גם את הבדיקה שמזהה את המוטציה, כך שהשתיים נכנסות לשימוש כצמד: בלי בדיקה שמאשרת את המוטציה, האישור אינו חל על המטופלת.
מה הראה הניסוי
הניסוי, בשם evERA, כלל 373 מטופלות ומטופלים שקיבלו בעבר טיפול הורמונלי ותרופה ממשפחה שמעכבת את חלוקת התא, ומתוכם 207 נשאו את המוטציה. המשתתפים חולקו בהגרלה לשתי קבוצות: האחת קיבלה את התרופה החדשה והשנייה טיפול הורמונלי לפי בחירת הרופא, ושתי הקבוצות קיבלו גם את התרופה המעכבת.
בקרב נשאי המוטציה, הזמן החציוני עד שהמחלה התקדמה שוב עמד על עשרה חודשים בקבוצת התרופה החדשה, לעומת חמישה וחצי חודשים בקבוצה השנייה. שיעור המטופלים שהגידול שלהם הצטמק בתגובה לטיפול היה כ-27 מכל 100, לעומת כ-14 מכל 100.
עשרה חודשים עד שהמחלה התקדמה שוב, לעומת חמישה וחצי. זה הפער שהאישור נשען עליו.
ד"ר אריקה מאייר, מנהלת המחקר הקליני בסרטן השד במכון דנה-פארבר, שהשתתפה בניסוי, מתארת את היתרון כשליטה ממושכת יותר במחלה באמצעות טיפול שכולו נלקח דרך הפה. היצרנית מוסיפה שמשמעות הדבר היא שאפשר לקחת את הטיפול מהבית.

מה עוד לא ידוע
נתוני ההישרדות, כלומר כמה מהמטופלים נותרו בחיים, לא היו בשלים במועד הניתוח, ולכן אין בשלב הזה תשובה לשאלה אם התרופה מאריכה חיים. מה שנמדד ואושר הוא דחייה של התקדמות המחלה. תופעות הלוואי השכיחות כוללות דלקת בריריות הפה, פריחה, עייפות, שלשולים, כאבי שרירים ופרקים, בחילות, דלקת ריאות ובעיות נשימה, לצד שינויים בבדיקות דם ובתפקודי כבד וכליה. לעלון נוספה אזהרה על האטה בקצב הלב, ומי שסובל מדופק איטי או נוטל תרופות לב מסוימות נדרש למעקב תכוף יותר. התרופה אסורה בהיריון ובהנקה, ונדרש אמצעי מניעה שאינו הורמונלי בזמן הטיפול ושבועיים אחריו.
לאישור הזה יש נגיעה ישירה לישראל: הוא נבדק במסלול שיתוף בין רגולטורים שמשרד הבריאות הישראלי משתתף בו, לצד הרשות הקנדית. בקשה נוספת של היצרנית, לשימוש בתרופה בשלבים מוקדמים של המחלה אחרי ניתוח, עדיין ממתינה להחלטה. למי שמלווה מטופלת בסרטן שד מתקדם, הנקודה המעשית היא הבדיקה שלפני התרופה: מוטציה שמופיעה רק בהמשך הדרך מחייבת בדיקה חוזרת דווקא בזמן שבו הטיפול מפסיק לעבוד, וזו שאלה שאפשר להעלות אצל האונקולוג המטפל.
להרחבה בנושא טיפול בסרטן שד מתקדם
- fda.gov › ההודעה הרשמית של ה-FDA, עם ההתוויה המלאה ונתוני הניסוי
- biospace.com › הודעת היצרנית Genentech, עם ציטוטי החוקרים ומידע הבטיחות
- targetedonc.com › סיקור אונקולוגי של ההחלטה, עם הפילוח המלא של תופעות הלוואי

