מי שליווה הורה בבירור של בעיות זיכרון מכיר את השלב הזה. אחרי השאלונים, אחרי המבחנים הקוגניטיביים ואחרי הסריקה, מגיעה ההמלצה שאף אחד אינו שמח לשמוע: דקירה בגב התחתון כדי לשאוב מעט מהנוזל שעוטף את חוט השדרה. הבדיקה בטוחה, אבל היא כואבת, מצריכה מנוחה אחריה, ולא מעט אנשים בוחרים לדחות אותה או לדלג עליה.
בקצרה
- עד היום נחשבה בדיקת נוזל השדרה, שנלקח בדקירה בגב, לבדיקה המדויקת יותר.
- הבדיקה נבחנה בשלוש קבוצות שונות: מרפאת זיכרון, רפואת קהילה ומחקר.
- החוקרים השתמשו בערכי סף שאושרו על ידי הרגולטור, ולא בערכים שנקבעו בדיעבד.
- תוצאה שאינה חד-משמעית עדיין מחייבת בדיקה נוספת של נוזל השדרה או סריקה.
בכתב העת Nature Aging פורסם מחקר של אוניברסיטת לונד שבשבדיה, שבדק אם אפשר להסתפק בבדיקת דם. החוקרים השוו סמן אחד בדם, חלבון שמשתנה בשלב מוקדם של התהליך המוחי, אל מול הסמנים המקבילים בנוזל השדרה, ואימתו את התוצאות מול סריקת PET שמדגימה את הפגיעה במוח עצמו.
שלוש קבוצות, סף אחד
המחקר נשען על שלוש קבוצות שונות במכוון: קבוצת מחקר אמריקאית, קבוצת מרפאת זיכרון שבדית, וקבוצה שבדית מרפואת הקהילה. ההבדל בין השלוש הוא מי מגיע אליהן. במרפאת זיכרון כבר יש חשד מבוסס, ואילו ברפואת הקהילה הפנייה מגיעה לרופא המשפחה עם תלונה כללית יותר על זיכרון. בדיקה שעובדת היטב רק באחת מהן אינה שימושית במיוחד.
בכל שלוש הקבוצות הגיעה בדיקת הדם לדיוק דומה לזה של בדיקת נוזל השדרה. אוניברסיטת לונד מתארת בהודעתה דיוק של 90 אחוזים ומעלה, בעוד תקציר המאמר עצמו נוקב בטווח של 83 עד 91 אחוזים לבדיקת הדם ובטווח של 88 עד 90 אחוזים לבדיקת נוזל השדרה.

הפרט שהבדיל מחקרים קודמים
החידוש של המחקר הזה הוא בשיטה. בעבודות קודמות נקבעו ערכי הסף (הגבול שמעליו התוצאה נחשבת חיובית) לפי הנתונים שנאספו באותו מחקר עצמו. זה משפר את הביצועים על הנייר, אבל יוצר פער בין המעבדה לקליניקה.
פרופ' סבסטיאן פלמקוויסט, נוירולוג בכיר במרפאת הזיכרון של בית החולים האוניברסיטאי סקונה: "הבעיה היא שערכי הסף האלה אינם אלה שמשמשים אחר כך בפרקטיקה הקלינית".
כאן, לעומת זאת, השתמשו החוקרים בערכי הסף שאושרו על ידי הרגולטור ושמשמשים בפועל, וחילקו את התוצאות לשלוש אפשרויות: חיובית, שלילית ובלתי חד-משמעית. נואל וורמנהובן, דוקטורנטית ביחידה לחקר הזיכרון הקליני באוניברסיטת לונד והמחברת הראשונה, מסרה שזו הפעם הראשונה שהודגמה שקילות כזאת. עוד נמצא שהוספת סמן שני, הנהוגה בגרסה האמריקאית של הבדיקה, אינה בהכרח משפרת את התוצאה לעומת הסמן הראשון לבדו.
מה עוד לא נפתר
נותרו שלוש מגבלות. הראשונה היא התוצאה הבלתי חד-משמעית: כשהיא מתקבלת, עדיין נדרשת סריקת PET או בדיקת נוזל שדרה כדי להגיע לאבחנה מהימנה. השנייה היא האוכלוסייה: הבדיקה מיועדת למי שכבר יש לו תסמינים קוגניטיביים, ולא לסריקה של אנשים בריאים. השלישית היא המקום: לפי החוקרים, הבדיקה מומלצת כיום במרפאות זיכרון וביחידות מומחים, והטמעתה ברפואת הקהילה עדיין נבדקת.
למי שנמצא כרגע בתוך בירור של בעיות זיכרון, המשמעות המעשית היא שהדקירה בגב כבר אינה הדרך היחידה, ובמקרים רבים אפשר להתחיל בבדיקת דם ולהגיע לנוזל השדרה רק אם התוצאה אינה חד-משמעית. הבדיקה מיוצרת על ידי חברת Fujirebio, והחוקרים מציינים שרכשו אותה במימון מחקרי ושלא קיבלו תמורה מהחברה, שלא הייתה לה כל מעורבות במחקר.
להרחבה בנושא אבחון אלצהיימר בבדיקת דם
- lunduniversity.lu.se › הודעת אוניברסיטת לונד, עם ההסבר על ערכי הסף והצהרות הניגוד
- eurekalert.org › הודעת החוקרים, עם רשימת הגופים שמימנו את המחקר
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם מגבלות הבדיקה ושלוש קבוצות ההשוואה

