נוטלי סטטינים חלו פחות בגלאוקומה ונזקקו פחות לניתוחי עיניים

גלאוקומה פוגעת בראייה בלי שהחולה מרגיש בכך. הנזק מתחיל בשולי שדה הראייה, ובשלבים הראשונים המוח משלים את החסר, כך שהחולה אינו מבחין בדבר. כשמופיעים תסמינים, חלק מהנזק לעצב הראייה כבר בלתי הפיך. לכן הטיפול נועד לעצור את ההידרדרות: מורידים את הלחץ התוך-עיני בטיפות, בלייזר או בניתוח, וכך מאטים את התקדמות המחלה.

מחקר שפורסם ב-6 באוקטובר 2026 בכתב העת British Journal of Ophthalmology בדק אם יש קשר בין המחלה לתרופות שניתנות למטרה אחרת לגמרי: סטטינים. אלה תרופות להורדת שומנים בדם, מהנפוצות בעולם. בישראל לבדה נוטלים אותן מאות אלפי אנשים, בעיקר אטורבסטטין וסימבסטטין.

איך נבדק הקשר

החוקרים השתמשו במאגר בינלאומי של רשומות רפואיות של כ-165 מיליון בני אדם, מנתונים שנאספו בין אוגוסט 2006 לאוגוסט 2026, ובנו ממנו שתי השוואות. בראשונה הושוו 210 אלף נוטלי סטטינים מעל גיל 40 שהיו במעקב אצל רופא עיניים לקבוצת ביקורת באותו גודל, עם מאפיינים רפואיים דומים.

בתוך חמש שנים אובחנה גלאוקומה פתוחת זווית, הצורה השכיחה של המחלה, אצל כ-2.3 אחוזים מנוטלי הסטטינים לעומת כ-2.6 אחוזים בקבוצת הביקורת. כלומר, הסיכון היה נמוך בכ-15 אחוזים. אחרי עשר שנים ההפרש הצטמצם לכ-10 אחוזים.

להשוואה השנייה יש משמעות מעשית רבה יותר. היא כללה כ-30 אלף חולים שכבר אובחנו בגלאוקומה, ונבדק בה אם יזדקקו לטיפול נוסף. בתוך חמש שנים נוטלי הסטטינים נזקקו פחות לכל סוג של התערבות: הסיכון לניתוח פתוח היה נמוך בכשליש, לניתוח זעיר-פולשני בכ-55 אחוזים ולטיפול בלייזר בכ-60 אחוזים. גם הצורך להוסיף טיפות להורדת הלחץ היה נמוך בכ-12 אחוזים.

מה אי אפשר להסיק מהמחקר

החוקרים מציעים כמה הסברים אפשריים לקשר, ומדגישים שאלה השערות בלבד. ייתכן שהסטטינים משפיעים על פעילות תאי מערכת החיסון, משפרים את זרימת הדם ברשתית או מפחיתים נזק חמצוני לעצב הראייה. אף אחד מהמנגנונים האלה לא נבדק במחקר.

המגבלה העיקרית היא שזהו מחקר תצפיתי, שהשווה בין מי שנטלו את התרופה לבין מי שלא, ולא ניסוי שבו הטיפול ניתן באקראי. לכן, כפי שכותבים החוקרים, אי אפשר לקבוע ממנו קשר של סיבה ותוצאה. ייתכן, למשל, שנוטלי סטטינים מגיעים לרופא לעיתים קרובות יותר, מאובחנים אחרת או נבדלים מקבוצת ההשוואה בדרכים שאינן מופיעות בנתונים.

מגבלה נוספת נוגעת לרפואת העיניים עצמה. במאגר אין מדידות של לחץ תוך-עיני, בדיקות שדה ראייה או צילומים של עצב הראייה, כלומר חסרים בדיוק הנתונים שלפיהם רופא עיניים קובע אם המחלה מתקדמת. בלעדיהם אי אפשר לדעת אם שיעור הניתוחים הנמוך משקף מחלה קלה יותר או הרגלי טיפול שונים. החוקרים קוראים לבדוק את השאלה ישירות בניסויים קליניים ייעודיים.

מי שנוטל סטטינים בגלל כולסטרול גבוה או מחלת לב לא צריך לשנות דבר, והממצא אינו סיבה להתחיל ליטול אותם כדי להגן על העיניים. מה שכן חשוב הוא בדיקת עיניים תקופתית שכוללת מדידת לחץ תוך-עיני, במיוחד למי שיש גלאוקומה במשפחה, אחד מגורמי הסיכון המובהקים למחלה. זו הדרך היחידה לאתר אותה בזמן, בלי קשר לתרופות שאדם נוטל.