בן 78 שנוטל שמונה תרופות ביום מגיע לרופא המשפחה עם בקשה שחוזרת על עצמה בכל מרפאה בארץ: אפשר אולי להוריד משהו מהרשימה. הסטטין, הכדור להורדת הכולסטרול שהוא בולע כבר עשור בלי להרגיש בו, נראה כמו המועמד הטבעי להיקצץ, במיוחד אם מעולם לא עבר התקף לב.
בקצרה
- כל המשתתפים נטלו את התרופה למניעה, בלי מחלת לב ידועה.
- הפסקת הטיפול לא שיפרה כאבי שרירים, נפילות ואיכות חיים.
- על כל 40 אנשים שהפסיקו נרשם אירוע לב אחד נוסף בשנתיים.
- ועדת הבטיחות של הניסוי המליצה למפסיקים לשוחח על חידוש הטיפול.
לשאלה הזאת לא הייתה עד עכשיו תשובה מסודרת. בכינוס איגוד הלב האמריקאי שנערך בחודש זה בשיקגו הוצג ניסוי בשם STREAM, שפורסם במקביל בכתב העת New England Journal of Medicine, והוא הראשון שבדק אותה בניסוי מוגרל גדול. חוקרים בהובלת פרופ' ניקולא רודונדי מאוניברסיטת ברן גייסו 1,880 מבוגרים בני 70 ומעלה ב-24 מרכזים רפואיים בשוויץ, בצרפת ובהולנד. הגיל הממוצע היה 77 וחצי, לכולם היו לפחות שתי מחלות כרוניות, וכולם נטלו סטטין שנה לפחות כטיפול מונע, כלומר בלי שעברו אי פעם התקף לב או שבץ.
מה קרה בשנתיים הראשונות
מחצית מהמשתתפים הוגרלו להמשיך את הטיפול כרגיל, ומחציתם להפסיק את הסטטין ואת כל יתר התרופות להורדת שומני הדם. המדד המרכזי היה הזמן שעובר עד האירוע הראשון מתוך שלושה: התקף לב שאינו קטלני, שבץ שנגרם מקריש דם שאינו קטלני, או מוות מכל סיבה.
בשנתיים הראשונות התשובה הייתה מרגיעה. הזמן הממוצע עד אירוע כזה עמד על כ-96 שבועות בקבוצה שהפסיקה ועל כ-98 שבועות בקבוצה שהמשיכה, הפרש של כשבועיים בלבד, שנכנס בתוך הגבול שהחוקרים הגדירו מראש כהפרש שאינו משמעותי. גם בכל מה שנוגע לאיכות החיים התמונה הייתה אחידה: כאבים, נפילות, דלדול שרירים והיצמדות לטיפול לא נבדלו בין הקבוצות, ושיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה, כ-43 לעומת כ-40 מכל 100.
בניגוד להנחה נפוצה, מי שהפסיק את הכדור לא הרגיש טוב יותר.

מה שהתגלה בהמשך הדרך
במעקב שנמשך עד ארבע שנים אירע האירוע המרכזי אצל כ-13 מכל 100 בקבוצה שהפסיקה, לעומת כ-9 מכל 100 בקבוצה שהמשיכה. בפילוח: התקפי לב אצל כ-1.6 מכל 100 לעומת 0.6, שבצים אצל כ-2.2 מכל 100 לעומת 0.8, ומוות מכל סיבה אצל כ-10 מכל 100 לעומת 8. רודונדי תרגם את זה למשפט אחד: על כל 40 אנשים שהפסיקו נרשם אירוע לב או מוות אחד נוסף במהלך השנתיים.
בשנתיים הראשונות הפסקת הסטטין לא הייתה נחותה מהמשך הטיפול. אחרי ארבע שנים אירעו אירועי לב ומקרי מוות אצל כ-13 מכל 100 לעומת כ-9 מכל 100.
הפער הזה היה גדול מספיק כדי שוועדת הבטיחות והניטור של הניסוי תמליץ ביוני השנה למשתתפים שהפסיקו לשוחח עם הרופא שלהם על חידוש הטיפול.
איך קוראים את זה נכון
החוקרים עצמם ניסחו את המסקנה בזהירות: הפסקה זהירה של סטטין בטיפול מונע ראויה לשקילה רק אחרי החלטה משותפת של המטופל והרופא. פרופ' קארן אלכסנדר ממרכז המחקר הקליני של אוניברסיטת דיוק, שהגיבה על העבודה בכינוס, הדגישה שאין לקרוא אותה כהיתר גורף: "מה ש-STREAM לא צריך להתפרש כמוהו הוא שעלינו ללכת ולהפסיק תרופות למניעה ראשונית". קרדיולוג אחר שהגיב לממצאים אמר בפשטות שבטווח הזמן יהיו יותר התקפי לב ושבצים.
יש גם מה שהניסוי אינו אומר. הוא נערך באירופה, הוא עסק רק במי שאין לו מחלת לב ידועה, הוא לא בדק הפסקה מהסיבות שההנחיות דווקא מכירות בהן (תוחלת חיים קצרה או שבריריות) וכרבע מהמשתתפים חלו בסרטן, כלומר האוכלוסייה שנבדקה רחוקה מלהיות בריאה.
למי שנוטל סטטין שנים ושוקל להיפרד ממנו, הממצא מציע מסגרת פשוטה לשיחה הבאה עם הרופא: השאלה אינה אם מותר להפסיק אלא לכמה זמן מסתכלים קדימה. מי שמצבו הבריאותי הכללי טוב ויש לו עוד שנים רבות לפניו משלם מחיר קטן אך אמיתי על ההפסקה. מי שנמצא בסוף החיים, או שרשימת התרופות שלו גורמת נזק בפני עצמה, נמצא בשיקול אחר לגמרי.
להרחבה בנושא טיפול בסטטינים בגיל המבוגר
- sciencedaily.com › הודעת איגוד הלב האמריקאי על הניסוי, עם ציטוטי החוקרים
- tctmd.com › סיקור הכינוס, עם נתוני ארבע השנים ותגובות קרדיולוגים
- healio.com › סיקור מקצועי, עם הרכב המשתתפים ומדדי איכות החיים
- medicalxpress.com › דיווח על הפרסום בכתב העת New England Journal of Medicine

