תרופה ממוקדת לסרטן רירית הרחם האריכה את החיים בשבעה חודשים

סרטן רירית הרחם נחשב שנים לאחד הסרטנים ה״נוחים״ יחסית. הוא מתגלה לרוב מוקדם, בעקבות דימום שמופיע אחרי גיל המעבר ושולח אישה לבדיקה, וניתוח פותר את הבעיה אצל רובן. התמונה הזאת נכונה, אבל היא מסתירה קבוצה אחרת לגמרי: הנשים שאצלן המחלה חוזרת או מתפשטת. אצלן, אחרי שהכימותרפיה והאימונותרפיה מיצו את עצמן, רשימת האפשרויות מתכווצת לשתיים-שלוש תרופות ותיקות שלא שינו את המצב כבר שנים.

ב-26 באוקטובר הוצגו בכינוס האונקולוגי האירופי במדריד תוצאות של ניסוי שנבנה כדי להוסיף שורה לרשימה הזאת. בניסוי קליני מתקדם (שלב 3) השתתפו 776 מטופלות עם סרטן רירית הרחם מתקדם או חוזר, ב-242 מרכזים רפואיים ב-31 מדינות. כולן קיבלו בעבר כימותרפיה על בסיס פלטינה וגם טיפול אימונותרפי. מחציתן קיבלו בעירוי אחת לשבועיים תרופה ביולוגית ממוקדת (Sacituzumab Tirumotecan), שמצמידה חומר הרסני לתאים אל נוגדן שמזהה חלבון מסוים על פני תאי הגידול, ומחציתן קיבלו את הכימותרפיה שבחר עבורן הרופא המטפל, Doxorubicin או Paclitaxel.

מה הראו נתוני ההישרדות

הפער בין שתי הקבוצות היה גדול בשני המדדים המרכזיים. זמן ההישרדות החציוני, כלומר הנקודה שבה מחצית מהמטופלות עדיין היו בחיים, עמד על 19 חודשים אצל מי שקיבלו את התרופה החדשה, לעומת 12.1 חודשים אצל מי שקיבלו כימותרפיה, כלומר כמעט שבעה חודשים נוספים, והסיכון למוות ירד בכשליש. בתום שנה היו בחיים כ-63 אחוזים מהמטופלות, לעומת כ-51 אחוזים בקבוצה האחרת.

גם הזמן עד שהמחלה התקדמה שוב כמעט הוכפל: 7.2 חודשים לעומת 3.9 חודשים. שיעור מי שהגידול שלהן הצטמק באופן מדיד עמד על 35 אחוזים לעומת 17 אחוזים, ומשך התגובה החציוני היה 11.1 חודשים לעומת 6.9 חודשים. המעקב החציוני בניסוי עמד על 14 חודשים בלבד, ולכן מדובר בתוצאות ביניים ולא בתמונה סופית.

גם הטיפולים שניתנו אחרי התקדמות המחלה מחזקים את התוצאה. בקבוצת הכימותרפיה קיבלו מטופלות רבות יותר טיפול נוסף אחרי שהמחלה התקדמה, כמעט מחצית מהן לעומת כשליש בקבוצה השנייה, ובכל זאת הפער בהישרדות נשמר.

המחיר שמשלמות המטופלות

הטיפול החדש אינו קל יותר. תופעות לוואי שיוחסו לטיפול בדרגה חמורה הופיעו אצל 54 אחוזים מהמטופלות, לעומת 41 אחוזים בקבוצת הכימותרפיה. אנמיה הופיעה אצל כשישה מכל עשרה, פצעים בפה אצל יותר ממחצית, ויובש בעיניים אצל כמעט אחת מכל חמש. שיעור מי שהפסיקו את הטיפול בגלל תופעות לוואי היה דומה בשתי הקבוצות, כ-3 עד 5 אחוזים, ובכל קבוצה נרשמו שלושה מקרי מוות שיוחסו לטיפול. משך הטיפול החציוני, לעומת זאת, היה כפול: 31 שבועות לעומת 15.

התועלת גם אינה אחידה. בפירוט לפי תתי-קבוצות היא נמדדה בבירור אצל מי שהגידול שלהן אינו נושא פגם במנגנון תיקון השגיאות של החומר התורשתי, וגם אצל מי שרמת החלבון שהתרופה מכוונת אליו הייתה בינונית או גבוהה. אצל מי שהגידול שלהן כן נושא את הפגם הזה, ואצל מי שרמת החלבון הייתה נמוכה, התמונה פחות ברורה. בקבוצה קטנה של מטופלות עם סוג גידול נדיר ואגרסיבי, קרצינוסרקומה, הנתונים נטו דווקא לרעת התרופה החדשה, והחוקרים מדגישים שמדובר במספרים קטנים ושאין להסיק מהם מסקנה.

מי שמתמודדת כיום עם סרטן רירית הרחם שחזר, או מלווה אישה קרובה שמתמודדת איתו, יכולה לקחת מכאן בעיקר כיוון ולא בשורה מיידית. התרופה אינה מאושרת בשום מדינה, רשות התרופות האמריקאית אמורה להחליט בעניינה רק באמצע 2027, והדרך משם לזמינות בישראל עוברת בוועדות נוספות. מה שכן אפשר לברר כבר עכשיו אצל האונקולוג המטפל הוא אם נבדקו במעבדה אותם שני מאפיינים של הגידול, מצב מנגנון התיקון ורמת החלבון, מפני שהם שקובעים אם הנתונים האלה נוגעים למקרה הספציפי בכלל.