האם עבודה במשמרות לילה בהיריון משפיעה על התפתחות הילד?

אחות במשמרת לילה בחודש החמישי להריונה, מוכרת בחנות נוחות שעובדת עד שלוש לפנות בוקר, עובדת ייצור במשמרת שלישית, כולן נשאלות בשלב כלשהו אם כדאי להפסיק, ולרוב התשובה שהן מקבלות נשענת על תחושה ולא על נתונים. מה שכן ידוע מהספרות הוא שמשמרות לילה בהיריון נקשרו בעבר לסוכרת היריון, לרעלת היריון, ללידה מוקדמת ולהפלות.

ב-27 באוקטובר פורסם בכתב העת Occupational and Environmental Medicine מחקר שבדק מה קורה אחר כך לילד. חוקרים מאוניברסיטת קיושו שביפן השתמשו במחקר עוקבה לאומי שגייס כ-100 אלף נשים בהיריון בין ינואר 2011 למרץ 2014, ובחנו את התפתחות הילדים שלהן בגיל ארבע.

איך המחקר נבנה

הנשים נשאלו פעמיים על מספר משמרות הלילה שעבדו בחודש: פעם אחת בשליש הראשון להיריון ופעם נוספת בשליש השני או השלישי. מתוכן הוגדרו שלוש קבוצות: 27,655 נשים שלא עבדו משמרות לילה באף אחת מנקודות הזמן, 1,779 שעבדו משמרות לילה בשליש הראשון והפסיקו, ו-2,084 שהמשיכו לעבוד משמרות לילה לאורך ההיריון.

את ההתפתחות בגיל ארבע מדדו באמצעות שאלון שממלאים ההורים, שבודק חמישה תחומים: תקשורת, מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה, פתרון בעיות ותפקוד אישי-חברתי. השאלון מסמן ילדים שראוי לבדוק אותם לעומק, והוא אינו אבחנה. מתוך 31,528 הילדים שנכללו בניתוח, 4,189 סומנו כבסיכון גבוה בתחום אחד לפחות.

מה נמצא ומה לא

אצל הילדים של הנשים שהמשיכו בעבודת לילה לאורך ההיריון נמצא סיכון גבוה יותר בשלושה מתוך חמשת התחומים, בהשוואה לילדים של נשים שלא עבדו משמרות לילה: בתקשורת גבוה בכ-29 אחוזים, במוטוריקה עדינה בכ-34 אחוזים ובתפקוד אישי-חברתי בכ-31 אחוזים. אצל הילדים של הנשים שהפסיקו את משמרות הלילה נמצא פער בתחום אחד בלבד, המוטוריקה העדינה, גבוה בכ-24 אחוזים.

במחקר נבדק גם משך השינה שדיווחו הנשים בשליש השני והשלישי. מי שדיווחו על עשר שעות שינה ויותר נמצאו בסיכון גבוה בכ-80 אחוזים לסימון בתחום כלשהו, בהשוואה למי שישנו שש עד תשע שעות. החוקרים עצמם מגדירים את החלק הזה כחקרני, ומסבירים שהשינה הארוכה עשויה לשקף עייפות, דיכאון שאינו מאובחן, דלקת או אנמיה, ולא לגרום בעצמה לנזק.

הסייגים שהמומחים העלו

קבוצת מומחים בריטיים שהתבקשה להגיב על המחקר העלתה ביקורת ממשית. פרופ׳ קווין מק-קונווי, פרופסור אמריטוס לסטטיסטיקה שימושית באוניברסיטה הפתוחה הבריטית, אמר שהוא מחזיק בספקנות רצינית לגבי הממצאים החדשים, והצביע על כך שמספר הנשים שעבדו משמרות לילה ומספר הילדים שסומנו קטנים, ולכן טווחי אי-הוודאות רחבים מאוד ואי אפשר לדעת אם הקבוצות נבדלות זו מזו בכלל.

המומחים גם הדגישו מה המחקר אינו מראה. פרופ׳ אסמה חליל, פרופסורית למיילדות ולרפואת האם באוניברסיטת סיטי סנט ג׳ורג׳ בלונדון, שתיארה את המחקר כגדול ושימושי, הוסיפה שאין להציג את התוצאות כהוכחה שנשים הרות שעובדות לילות פוגעות בילדיהן. פרופ׳ דברה סקין מאוניברסיטת סורי הוסיפה שאי אפשר לדעת מהמחקר הזה אילו מרכיבים של עבודת הלילה קשורים לממצא, מפני שלא נאספו נתונים על סבב המשמרות, על עומס העבודה או על החשיפה לאור.

לנשים שעובדות משמרות לילה ונכנסות להיריון המחקר הזה אינו נותן תשובה חדה, ובוודאי אינו נותן סיבה להרגיש אשמה. החוקרים עצמם מציעים שמעסיקים ישקלו לוחות זמנים גמישים לעובדות בהיריון, וזו בקשה שאפשר להעלות מול מקום העבודה או מול רופא התעסוקה. מי שמלווה היריון כזה יכולה גם לדעת שהעייפות הממושכת והשינה הארוכה אינן בהכרח שגרה, ושלעיתים הן מסמנות משהו שכדאי לבדוק בבדיקת דם.