במרפאה זה לוקח שלוש שניות. הגובה והמשקל נכנסים למחשב, מתקבל מספר אחד, והמספר הזה קובע אם הרופא יפתח שיחה על ירידה במשקל או יעבור לנושא הבא. מדד מסת הגוף, המוכר בקיצור BMI, מחושב מהמשקל חלקי הגובה בריבוע, והוא הפך לשפה שבה מערכות בריאות שלמות מודדות השמנה.
בקצרה
- ההגדרה החדשה מפרידה בין השמנה שכבר פוגעת בבריאות ובין השמנה שעדיין אינה פוגעת.
- בקרב מי שמוגדר כבעל עודף משקל, כ-17 מכל 100 נמצאו עם פגיעה בבריאות.
- במעקב של חמש שנים נרשמו 27 מקרי מוות בלבד, ולכן המחברים מבקשים זהירות.
- המחברים מציעים לרופאי המשפחה להשתמש בשתי השיטות במקביל ולא באחת מהן.
הבעיה היא שהמספר הזה אינו יודע דבר על הגוף שמולו. הוא אינו מבחין בין שומן ובין שריר, ואינו מספר אם יש בפועל פגיעה בבריאות. ביום רביעי פורסם בכתב העת International Journal of Obesity מחקר של חוקרים מיוניברסיטי קולג' לונדון, שבדק מה היה קורה אם תחתיו תיכנס הגדרה אחרת.
ההגדרה שנבדקה פורסמה בתחילת 2025 על ידי ועדה בינלאומית שהקים כתב העת The Lancet, והיא מחלקת את ההשמנה לשתיים. השמנה קלינית פירושה עודף שומן שמלווה בפגיעה באיבר או במערכת בגוף, או בהגבלה ממשית בתפקוד היומיומי, למשל לחץ דם גבוה, כאבי מפרקים או הפסקות נשימה בשינה. השמנה טרום-קלינית פירושה עודף שומן שעדיין לא עשה את זה.
אותם אנשים, שתי תשובות
החוקרים לקחו קבוצה שכולה בני אותו גיל, 6,978 בריטים בני 46 שנולדו באותו שבוע ב-1970 ונמצאים במעקב מאז, והריצו עליהם את שתי השיטות במקביל. כשכל המשתתפים באותו גיל, אי אפשר להסביר הבדלים בכך שפגיעה באיברים שכיחה יותר אצל מבוגרים.
לפי מדד מסת הגוף, 32 מכל 100 מהמשתתפים סובלים מהשמנה, 38 מכל 100 מעודף משקל ו-29 מכל 100 נמצאים בטווח שנחשב תקין. לפי ההגדרה החדשה התמונה נראית אחרת: 18 מכל 100 עם השמנה קלינית, 53 מכל 100 עם השמנה טרום-קלינית ו-30 מכל 100 בלי השמנה כלל.
לפי מדד מסת הגוף, 32 מכל 100 מהמשתתפים סובלים מהשמנה. לפי ההגדרה החדשה, 18 מכל 100.
מי עובר מצד לצד
מתוך מי שמדד מסת הגוף שלהם 30 ומעלה, כלומר הקבוצה שמוגדרת היום כסובלת מהשמנה, רק 31 מכל 100 נמצאו עם פגיעה באיבר או בתפקוד, ו-69 מכל 100 הוגדרו מחדש כבעלי השמנה טרום-קלינית. הפער עובד גם בכיוון ההפוך: בקרב מי שמוגדר כבעל עודף משקל נמצאו כ-17 מכל 100 עם פגיעה בבריאות, ואף בקרב מי שמשקלם בטווח שנחשב תקין נמצאו 4 מכל 100 כאלה.
החוקרים בדקו גם מה קרה בפועל. במעקב של חמש שנים היו מי שהוגדרו בהשמנה טרום-קלינית ובהשמנה קלינית בסיכון גבוה יותר למות, פי שלושה ופי חמישה בהתאמה, לעומת מי שלא הוגדרו בהשמנה כלל. באותו מעקב, עודף משקל והשמנה לפי מדד מסת הגוף לא נקשרו לתמותה בכלל. אבל בקבוצה כולה נרשמו 27 מקרי מוות בלבד, מספר קטן מאוד, והמחברים עצמם קוראים למחקרים גדולים וארוכים יותר.
מה זה אומר למרפאה
ד"ר ג'ו בלודג'ט, המחברת הראשונה מהחוג לכירורגיה ולמדעי ההתערבות ביוניברסיטי קולג' לונדון, אמרה ש"גיל העמידה הוא תקופה רגישה כשחושבים על מסלולי ההתפתחות של תוצאות בריאותיות שליליות", ושהשימוש בהגדרה החדשה בגיל הזה עשוי לסייע באיתור מי שבסיכון הגבוה ביותר. היא הוסיפה שהמהלך הזה עשוי לחסוך למערכת הבריאות הבריטית זמן וכסף.
מי שקיבל פעם מספר במרפאה והרגיש שהוא אינו מתאר אותו יכול לזכור שהמספר הוא נקודת פתיחה לשיחה, ולא האבחנה עצמה. השאלה שההגדרה החדשה מציבה במרכז היא לא כמה שוקלים אלא אם המשקל עושה בפועל נזק, והתשובה עליה מצריכה בדיקות פשוטות ושיחה על תפקוד יומיומי. ישראל לא נכללה במחקר.
להרחבה בנושא ההגדרה החדשה להשמנה
- eurekalert.org › הודעת יוניברסיטי קולג' לונדון, עם הפילוח המלא וציטוטי המחברים
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם נתוני התמותה ושמות החוקרים
- pharmaphorum.com › דיווח תעשייתי, עם ההקשר של ועדת הלנסט ועלות הטיפול
