השוואה בין עשרים תרופות לדיכאון מצאה שלוש ששומרות על ההחלמה

אדם שנטל תרופה לדיכאון, הרגיש שהמצב שלו השתפר, ועכשיו יושב מול הרופא, שואל בדרך כלל שאלה אחת: האם להמשיך. שאלה נוספת נשאלת פחות: אם ממשיכים, האם דווקא התרופה הזאת היא הנכונה לשמור על מה שהושג.

ביום שלישי התפרסם בכתב העת The Lancet Psychiatry ניסיון לענות עליה. חוקרים מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי רדבאוד בהולנד איחדו את הנתונים של 115 ניסויים קליניים מוגרלים, יותר מ-30 אלף משתתפים יחד, והשוו ביניהם 20 תרופות לדיכאון.

איך משווים תרופות שלא נפגשו

רוב הניסויים בודקים תרופה אחת מול כדור דמה, כלומר כדור בלי חומר פעיל, ולא מול תרופה מתחרה. כדי לעקוף את המחסום הזה חיברו החוקרים את כל הניסויים לרשת אחת: כשתרופה אחת נבדקה מול תרופה שלישית, וגם תרופה שנייה נבדקה מול אותה שלישית, אפשר להעריך מה היה קורה בהשוואה ישירה בין שתי הראשונות. נקודת הייחוס המרכזית כאן הייתה Fluoxetine, תרופה מקבוצת מעכבי הספיגה החוזרת של סרוטונין (תרופות שמגבירות את פעילות הסרוטונין, מוליך עצבי שקשור למצב הרוח), אחת הוותיקות והמוכרות בתחום.

המדד שעמד במרכז אינו רק אם המטופל הגיב לטיפול, אלא אם הוא נשאר במצב הטוב הזה לאורך זמן. שלוש תרופות נמצאו טובות יותר מנקודת הייחוס במדד הזה: Escitalopram, שגם היא מקבוצת מעכבי הספיגה החוזרת של סרוטונין; Agomelatine, שפועלת דרך מערכת ההורמון מלטונין; ו-Duloxetine, שמשפיעה על סרוטונין וגם על נוראדרנלין. אצל שתיים מהן, Escitalopram ו-Duloxetine, גם שיעור המטופלים שהפסיקו את הטיפול היה נמוך יותר.

המחיר של התרופות שבלטו

דירוג אינו המלצה. Agomelatine, אחת משלוש התרופות שבלטו, נושאת סיכון לכשל בתפקוד הכבד, וזו תופעת לוואי שמחייבת מעקב ושיקול נפרד לכל מטופל. Duloxetine מוכרת פחות ונרשמת פחות כקו טיפול ראשון. נותרת Escitalopram, שכבר נמצאת בשימוש רחב, ולפי החוקרים היא היעילה שבקבוצתה גם לטווח הארוך.

כמעט שישה אחוזים מתושבי העולם מתמודדים עם דיכאון בשלב כלשהו, ורבים מהם ממשיכים ליטול תרופה גם אחרי שהתסמינים נסוגו, מתוך כוונה למנוע הישנות. פרופ' אריק רוהה, פרופסור לדיכאון עמיד לטיפול במרכז הרפואי האוניברסיטאי רדבאוד ואחד המחברים, אמר שהממצאים עשויים להשפיע על הנחיות הטיפול בעתיד, אך הדגיש שהתרופה שבלטה אינה מתאימה בהכרח לכל אדם, משום שהאיזון בין התועלת ובין תופעות הלוואי שונה ממטופל למטופל.

מה המחקר אינו יכול לומר

שני פסיכיאטרים שלא היו מעורבים במחקר הציבו גבול ברור. ד"ר סמיר ג'והאר מאימפריאל קולג' לונדון אמר שהמחקר "אינו יכול לומר לנו איזו תרופת דיכאון תעבוד הכי טוב עבור מטופל מסוים", והוסיף שמי שמגיב היטב לתרופה שהוא נוטל אינו צריך להחליף אותה. פרופ' אלן יאנג מהקולג' המלכותי לפסיכיאטרים אמר שההבדלים בין התרופות אכן קיימים אך צנועים, וקשה שיגברו על שיקולים כמו תופעות לוואי, תגובה לטיפול בעבר והעדפת המטופל עצמו.

מי שמתמודד עם דיכאון ושוקל את המשך הטיפול יכול להעלות בפגישה הבאה עם הרופא שאלה מעשית אחת: האם התרופה שלפניו נבחרה גם לפי היכולת לשמור על ההחלמה, ולא רק לפי היכולת להשיג אותה. התשובה תלויה בהיסטוריה הרפואית, בתרופות אחרות שנלקחות במקביל ובתופעות הלוואי שכבר הופיעו, ולכן היא נשארת החלטה אישית בין מטופל לרופא.