בכל משפחה שבה יש סוכרת מסוג 2 אצל ההורים או הסבים, מישהו כבר אמר את המשפט "זה אצלנו בגנים". המשפט הזה נשמע כמו תיאור עובדתי, ובפועל הוא משמש לעיתים גם כתירוץ: אם הגורל כבר נקבע, אין טעם מיוחד לשנות הרגלים.
בקצרה
- ניתוח שפורסם ב-26 בספטמבר 2026 לקראת הכנס השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת במילאנו נשען על 56,964 מבוגרים בבריטניה, שבמהלך מעקב של 7.8 שנים בממוצע פיתחו 926 מהם סוכרת מסוג 2.
- כל עלייה של עשרה אחוזים בחלקו של מזון מעובד במיוחד מתוך משקל המזון הנאכל נקשרה לעלייה של כשבעה אחוזים בסיכון.
- בקרב בעלי הנטייה הגנטית הגבוהה, תזונה דלה במזון מעובד לבדה נקשרה לסיכון נמוך בכ-35 אחוזים, פעילות גופנית לבדה בכ-33 אחוזים, והשילוב בכ-49 אחוזים.
- זהו מחקר תצפיתי. כשפורקה הקטגוריה למשפחות מזון, רק משקאות מעובדים במיוחד נשארו קשורים לסוכרת אחרי התאמות.
ב-26 בספטמבר 2026 פורסמו נתונים שבוחנים את ההנחה הזו ישירות. חוקרים מהונג קונג ומדונגגואן, שהובילו ניתוח שיוצג בכנס השנתי של האגודה האירופית לחקר הסוכרת במילאנו, בדקו מה קורה כשמצליבים את הנטייה הגנטית לסוכרת עם שני הרגלים יומיומיים: כמה מזון מעובד במיוחד אדם אוכל, וכמה הוא זז.
מה נמדד ובקרב מי
הניתוח נשען על 56,964 מבוגרים בבריטניה שנמצאים במעקב במסגרת מסד נתונים מחקרי גדול. הגיל הממוצע שלהם היה 69.5, קרוב למחצית מהם גברים, ובמהלך מעקב של 7.8 שנים בממוצע פיתחו 926 מהם סוכרת מסוג 2. לכל משתתף חושב גם ציון של נטייה גנטית למחלה.
מזון מעובד במיוחד נמדד כאחוז מכלל משקל המזון שנאכל. כל עלייה של עשרה אחוזים בחלק הזה נקשרה לעלייה של כשבעה אחוזים בסיכון לפתח את המחלה. פעילות גופנית נמדדה מול ההמלצה המקובלת של ארגון הבריאות העולמי, כלומר 150 דקות בשבוע לפחות של פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה, ומי שעמד בה היה בסיכון נמוך בכ-39 אחוזים.
החלק שנוגע לגנטיקה הופך את הנתונים למעניינים. בקרב המשתתפים עם הנטייה הגנטית הגבוהה ביותר, צריכה נמוכה של מזון מעובד במיוחד לבדה נקשרה לסיכון נמוך בכ-35 אחוזים, פעילות גופנית לבדה לסיכון נמוך בכ-33 אחוזים, והשילוב של שתיהן לסיכון נמוך בכ-49 אחוזים. וון-שין שו מהאוניברסיטה העירונית של הונג קונג, שהוביל את הניתוח, סיכם זאת במשפט שהגנים שלנו אינם הגורל שלנו.
הקטגוריה שמערבבת הכול
כשהחוקרים פירקו את הקטגוריה לפי משפחות מזון, רק משקאות מעובדים במיוחד נשארו קשורים לסוכרת אחרי התאמות. המחקר גם לא בדק מה קורה למי שמשנה את ההרגלים שלו בפועל.
הנקודה הזו חשובה משום שהקטגוריה עצמה רחבה מאוד. ההגדרה המקובלת מכניסה לאותה קופסה משקאות ממותקים וחטיפים דלים בערך תזונתי, ולצידם גם דגני בוקר מועשרים ותחליפי חלב מהצומח. מומחים בריטים שהתייחסו למחקר הצביעו על כך שהערבוב הזה מטשטש את מה שבאמת משנה, והמליצו להתמקד באיכות התזונה ולא במידת העיבוד לבדה.
הסתייגויות שחשוב להכיר
זהו מחקר תצפיתי, ולכן הוא מתאר קשר ולא סיבה. התזונה נמדדה בדיווח עצמי על מה שנאכל ביום שקדם לשאלון, שיטה שנוטה לאי-דיוקים, והפעילות הגופנית נמדדה במשך שבוע אחד בלבד. המזון נמדד פעם אחת בכל משתתף, ולכן אי אפשר לדעת מה קרה למי ששינה הרגלים במהלך המעקב. נוסף על כך, המדגם כלל בעיקר אנשים ממוצא אירופי.
מספר אחד שראוי להתייחס אליו בחשדנות הוא הנתון של עד 70 אחוזים הפחתה בסיכון, שמופיע בחלק מהדיווחים. הוא משקף השוואה בין שני קצוות, כלומר בין מי שאוכל מעט מזון מעובד ופעיל גופנית ובין מי שאוכל הרבה ואינו פעיל, ולא את השיפור שאדם יחיד יכול להשיג בעצמו.
מי שיש במשפחתו סוכרת מסוג 2 ומרגיש שהעניין סגור מראש, ימצא בנתונים האלה בעיקר שינוי במסגרת המחשבה. הנטייה הגנטית אינה נעלמת, אבל היא נקודת פתיחה, לא תוצאה. שני הדברים שנמדדו כאן רחוקים מתוכנית תזונה מורכבת ומחדר כושר: הליכה נמרצת, אופניים, טיול רגלי או עבודת גינה נמרצת נספרו כפעילות, והשינוי בתזונה נמדד בהחלפה של מוצרים מעובדים במוצרים בסיסיים יותר. זו נקודת התחלה שאפשר לדבר עליה עם רופא המשפחה בלי להמתין לבדיקה חדשה.
להרחבה בנושא מניעת סוכרת מסוג 2
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם הפילוח לפי רמת הסיכון הגנטי
- sciencemediacentre.org › התייחסויות מומחים בריטים, עם הביקורת המפורטת על שיטת המחקר
- miragenews.com › דיווח על המחקר, עם ההפרדה בין תזונה לפעילות גופנית
- thedailystar.net › דיווח נוסף, עם סוגי הפעילות שנכללו במחקר ומגבלותיו
