ריטלין, התרופה הוותיקה להפרעת קשב, הקל על העייפות של מטופלי סרטן הדם

העייפות שנשארת אחרי טיפול בסרטן היא אחת התלונות הנפוצות ביותר, וגם אחת שקשה לעשות איתה משהו. היא אינה חולפת בשינה, אינה מוסברת תמיד באנמיה או בתת-פעילות של בלוטת התריס, והיא נמשכת לפעמים שנים אחרי שהמחלה עצמה נסוגה. התשובה שמטופלים מקבלים בדרך כלל היא פעילות גופנית מדורגת, שינוי הרגלי שינה וסבלנות.

לכן ניסו רופאים לבדוק אם תרופה ממריצה יכולה לעזור, וזמן רב התשובה נטתה לשלילה. ניסוי אחר, שנערך במטופלי סרטן מתקדם, לא מצא שהתרופה עולה על כדור דמה לפי הדיווח, ועבודות סקירה הגיעו למסקנות סותרות. הרושם שנוצר היה שהכיוון הזה כנראה אינו מוביל לשום מקום.

ניסוי דני שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology מצייר תמונה אחרת, לפחות בקבוצת מטופלים אחת. בניסוי השתתפו 152 מבוגרים עם סרטן של מערכת הדם, בעיקר לימפומות ומחלות שבהן מח העצם מייצר יותר מדי תאי דם, שסבלו מעייפות מתמשכת. כולם קיבלו שתי תקופות של שישה שבועות, אחת עם מתילפנידאט (ריטלין) ואחת עם כדור דמה, והסדר בין התקופות הוגרל. גם המשתתפים וגם הצוות לא ידעו מה ניתן באיזו תקופה.

מה נמדד בפועל

העייפות נמדדה בשאלון מקובל שבו המטופלים מדרגים את מצבם. בתקופת התרופה עלה הציון בכמעט תשע נקודות, ובתקופת כדור הדמה בכמעט ארבע, והפער ביניהן חרג מהרף שנקבע מראש כהבדל בעל משמעות קלינית. מעבר לשאלון דיווחו המשתתפים על כ-40 דקות נוספות של ערות ביום, ומחצית מהם העידו שהרגישו טוב יותר דווקא בתקופת התרופה, לעומת כרביע שהצביעו על תקופת כדור הדמה.

פרט אחד בתוצאות מסביר למה ניסויים קודמים אולי פספסו. בשבועיים הראשונים שתי התקופות נראו דומות, ושיפור נרשם בשתיהן. רק אחרי השבועיים האלה המשיך השיפור בתקופת התרופה בלבד. מי שבדק תקופות קצרות יותר, או שהסתכל על התוצאה רק בהתחלה, היה עלול להסיק שאין הבדל.

המחיר של ההקלה

תופעות לוואי נרשמו אצל 57 מכל 100 בתקופת התרופה לעומת 40 מכל 100 בתקופת כדור הדמה. רובן היו קלות: כאב ראש, סחרחורת, רעד, בחילה וירידה בתיאבון. תופעות חמורות הופיעו אצל שניים מכל 100 בשתי התקופות כאחת, ומטופל אחד הפסיק את הטיפול בגלל אי-שקט. לחץ הדם נשאר יציב.

לניסוי יש גבולות ברורים. המינון הועלה בהדרגה עד 20 מיליגרם פעמיים ביום, והטיפול נמשך שישה שבועות בלבד, כך שאין בו תשובה לשאלה מה קורה אחרי חצי שנה או שנה. מי שהיה באמצע טיפול כימותרפי, או נטל תרופות פסיכיאטריות, לא נכלל כלל. המחברים מציינים גם שיובש בפה ותופעות אחרות עשויים היו לרמוז לחלק מהמשתתפים באיזו תקופה הם נמצאים. מתוך 152 המשתתפים השלימו 130 את שתי התקופות.

חשוב גם מה הניסוי אינו אומר. הוא נערך במטופלי סרטן של מערכת הדם, ולא בכל סוגי הסרטן, והניסוי האחר, שלא מצא תועלת, נערך במטופלי סרטן מתקדם, אוכלוסייה שונה לגמרי. אי אפשר להעביר ממצא מקבוצה אחת לאחרת בלי לבדוק אותו שם.

מי שמתמודד עם עייפות מתמשכת אחרי טיפול בסרטן הדם, ומרגיש שהיא פוגעת בחיי היום-יום, מקבל כאן נימוק להעלות את הנושא בפגישה הבאה עם ההמטולוג ולא להשלים איתו כגזרה. התרופה עצמה ותיקה, זולה ומוכרת, ונמצאת בשימוש שנים להפרעת קשב, אבל השימוש בה למצב הזה אינו שגרתי בישראל והוא מחייב החלטה רפואית פרטנית.