ההנחיות התזונתיות שמקבל מי שאובחן עם מחלת כליות כרונית נשמעות לרוב כמו רשימת איסורים. יש מה להפחית, יש ממה להיזהר, והתפריט הולך ומצטמצם. התוצאה היא שהשיחה על אוכל נתפסת כנספח לטיפול האמיתי, זה שנעשה בכדורים ובבדיקות דם, ולא כחלק ממנו.
בקצרה
- הממצאים הוצגו ב-22 באוקטובר בכינוס השנתי של האיגוד האמריקאי לנפרולוגיה בדנוור.
- בקבוצת הפירות והירקות נרשמו 14 אשפוזים, לעומת 64 בקבוצת הטיפול השגרתי.
- ארבעה מטופלים באותה קבוצה עברו לדיאליזה, לעומת 16 בקבוצת הטיפול השגרתי.
- זהו ניתוח בדיעבד של ניסוי קטן, והממצאים טרם פורסמו כמאמר שעבר שיפוט עמיתים.
ב-22 באוקטובר הוצגו בכינוס השנתי של האיגוד האמריקאי לנפרולוגיה, שנערך בדנוור, תוצאות מעקב בן עשר שנים שמציע זווית אחרת. במחקר הוקצו באקראי 108 מבוגרים לשלוש קבוצות שוות, 36 איש בכל אחת. כולם היו בשלב השלישי של מחלת כליות כרונית, וכולם סבלו מחמצת מטבולית, מצב שבו מצטברת בגוף חומצה שהכליה כבר אינה מצליחה לסלק ביעילות.
שלוש קבוצות, עשר שנים של מעקב
הקבוצה הראשונה קיבלה הנחיה להפחית במחצית את עומס החומצה בתפריט, באמצעות פירות וירקות שפעולתם בגוף מנוגדת לחומציות. הקבוצה השנייה קיבלה לאותה מטרה סודה לשתייה רפואית (Sodium Bicarbonate), שהיא הטיפול המקובל היום בחמצת. הקבוצה השלישית המשיכה בטיפול השגרתי. כל המשתתפים נבדקו פעם בשנה, לאורך עשר שנים.
הכינוס עצמו, Kidney Week, הוא המפגש המקצועי הגדול בתחום הכליה, והוא נערך הפעם בין 22 ל-25 באוקטובר בהשתתפות למעלה מ-12 אלף אנשי מקצוע מרחבי העולם. העבודה שהוצגה בו מוגדרת בכותרתה כניתוח בדיעבד של תוצאות קליניות ושל עלויות, לאורך ניסוי אקראי בן עשר שנים.
בשלוש הקבוצות יחד נרשמו במהלך המעקב 115 אשפוזים, 166 ביקורים בחדר מיון, ו-34 מטופלים שנזקקו לדיאליזה.
בקבוצת הפירות והירקות נרשמו 14 אשפוזים, לעומת 64 בקבוצה שהמשיכה בטיפול השגרתי. ביקורי המיון: 20 לעומת 88. המעבר לדיאליזה: ארבעה מטופלים לעומת 16. הסודה לשתייה, כלומר הטיפול המקובל, לא הראתה בשלושת המדדים האלה שום הבדל מהטיפול השגרתי.
ארבעה מטופלים הגיעו לדיאליזה בקבוצת הפירות והירקות. בקבוצה שהמשיכה בטיפול השגרתי הגיעו לדיאליזה 16, מתוך אותו מספר משתתפים בדיוק.
מה המחקר הזה אינו מוכיח
למחקר מגבלות לא קטנות. ראשית, זהו ניתוח שנעשה בדיעבד על נתונים של ניסוי שתוכנן לשאלה אחרת, ולא ניסוי שתוכנן מראש לבדוק אשפוזים ודיאליזה. שנית, המדגם קטן: 36 איש בכל קבוצה. שלישית, הממצאים הוצגו בכינוס וטרם פורסמו כמאמר שעבר שיפוט עמיתים.
הסתייגות נוספת נוגעת לאופי ההתערבות: הנחיה תזונתית מובנית ולא כדור, והיא נבנתה עבור כל משתתף במסגרת מחקר. ד״ר נימריט גוראיה ממערכת הבריאות Baylor Scott and White, מחברת המחקר, מסרה שהטיפול בחמצת באמצעות פירות וירקות נקשר לתוצאות קליניות טובות יותר בטווח הארוך ולשימוש נמוך יותר בשירותי בריאות, בלי להעלות את העלות הכוללת למערכת הבריאות ולחברה. לדבריה, הממצאים מצדיקים לבחון התערבויות תזונתיות במחלת כליות לא רק ברמת המטופל היחיד אלא גם ברמת האוכלוסייה.
ההחלטה הזאת אינה פשוטה. באותו כינוס הוצג מחקר אחר, על מטופלים בהמודיאליזה, כלומר בדיאליזה שבה מכונה מסננת את הדם, ובו נכתב שהגבלת האשלגן בתפריט היא חלק חשוב בטיפול אצלם, ושהיא מטילה עומס יומיומי ניכר. פירות וירקות הם מקור עשיר לאשלגן, ולכן מה שמיטיב בשלב אחד של המחלה אינו בהכרח מתאים לשלב אחר שלה.
מי שמתמודד עם מחלת כליות כרונית ימצא כאן בעיקר סיבה טובה להעלות נושא אחד בביקור הקרוב אצל הנפרולוג (רופא הכליות) או אצל רופא המשפחה: האם בבדיקות הדם מופיעה חמצת, ואם כן, כיצד מטפלים בה. התשובה שונה מאדם לאדם, היא תלויה בשלב המחלה וברמת האשלגן בדם, והיא בדיוק הסוג של החלטה שלא כדאי לקבל מול מדף במכולת.
להרחבה בנושא תזונה במחלת כליות כרונית
- asn-online.org › הודעת האיגוד האמריקאי לנפרולוגיה, עם כל נתוני עשר השנים
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם פילוח האשפוזים והמעבר לדיאליזה בקבוצות
- news-medical.net › סיקור המחקר, עם כותרת העבודה וההסתייגות על ניתוח בדיעבד
- medicalxpress.com › סיקור עבודה נוספת מאותו כינוס, על הגבלת אשלגן בהמודיאליזה
