תרופה ביולוגית שנוספה לטיפול בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים הורידה את הסיכון למוות ביותר ממחצית

אין הרבה אבחנות אונקולוגיות שמתנהלות במהירות כזאת. סרטן ריאות מסוג תאים קטנים מגיב לכימותרפיה בהתחלה בצורה מרשימה: הגידול מצטמק, הצילומים נראים טוב יותר, התסמינים נסוגים. ואז, בתוך חודשים ספורים, המחלה חוזרת. בשיחות במרפאה האונקולוגית מדברים על הסוג הזה במונחים של זמן ולא במונחים של ריפוי, וזו אחת הסיבות שהוא נחשב לאחד התחומים שבהם כמעט לא היו בשורות.

ב-24 באוקטובר הוצגו בכינוס האונקולוגי האירופי במדריד נתונים שמנסים לשנות את התמונה הזאת. בניסוי קליני מתקדם (שלב 3) השתתפו 563 מטופלים ב-175 מרכזים רפואיים ב-29 מדינות, כולם עם המחלה בשלב שבו היא כבר התפשטה בגוף. כולם סיימו ארבעה מחזורי כימותרפיה בשילוב תרופה אימונותרפית בלי שהמחלה התקדמה, ובשלב הזה חולקו לשתי קבוצות: מחציתם המשיכו בתרופה האימונותרפית בלבד, שזהו הטיפול המקובל, ומחציתם קיבלו בנוסף אליה תרופה ביולוגית מכוונת, שמקרבת בכוח את תאי המערכת החיסונית אל תאי הגידול.

מה הראו נתוני ההישרדות

ההבדל בין הקבוצות היה גדול בצורה חריגה. זמן ההישרדות החציוני עמד על כ-21 חודשים אצל מי שקיבלו את התוספת, לעומת כ-13 חודשים אצל מי שקיבלו את הטיפול המקובל בלבד. הסיכון למוות ירד ביותר ממחצית. בתום שנה היו בחיים כמעט שמונה מכל עשרה מטופלים בקבוצת התוספת, לעומת כחמישה מכל עשרה בקבוצה האחרת.

גם הזמן עד שהמחלה התקדמה שוב השתנה מקצה לקצה: 7.4 חודשים לעומת 1.9 חודשים. המספר הזה חשוב כאן במיוחד, מפני שהוא מתאר בדיוק את החלק שבו הטיפול המקובל מתקשה. אצל רוב המטופלים שקיבלו את התרופה האימונותרפית לבדה המחלה חזרה כמעט מיד אחרי סיום הכימותרפיה. שיעור מי שהגידול שלהם הצטמק באופן מדיד היה 26 אחוזים לעומת 4 אחוזים.

המחיר שמופיע מתחת למספרים

לצד התוצאות יש גם מה שעוברים המטופלים בפועל. תופעת לוואי דלקתית מערכתית, שהיא התופעה האופיינית לטיפולים מהסוג הזה, הופיעה אצל כמחצית מהמטופלים בקבוצת התוספת, לעומת אחוז בודד בקבוצת ההשוואה. כמעט כל המקרים היו בדרגה קלה או בינונית, ומקרה חמור אחד בלבד נרשם. תופעת לוואי עצבית הופיעה אצל אחוז אחד, בלי מקרים חמורים.

תופעות לוואי חמורות מכל סוג הופיעו אצל 47 אחוזים מהמטופלים בקבוצת התוספת לעומת 41 אחוזים בקבוצה האחרת, וכ-6 אחוזים הפסיקו את הטיפול בגללן. בקבוצת התוספת לא נרשם אף מוות שיוחס לטיפול, ובקבוצת ההשוואה נרשמו שניים. התרופה הביולוגית אינה חדשה לגמרי: היא כבר מאושרת בחלק מהמדינות לשלב מאוחר יותר של אותה מחלה, אך לא לשימוש שנבדק כאן. מחיר המחירון שלה בארצות הברית הוא כ-390 אלף דולר לשנה.

מה שהנתונים עדיין לא אומרים

זהו ניתוח ביניים, והמעקב החציוני עמד על כ-16 חודשים, כלומר נתוני ההישרדות עשויים להשתנות. רק 33 מטופלים מקבוצת ההשוואה קיבלו את התרופה הביולוגית בשלב מאוחר יותר, ובמדינות שבהן היא כבר מאושרת לשלב הזה ההשוואה הייתה נראית אחרת. מהניסוי הוצאו מטופלים עם גרורות מוחיות תסמיניות ועם מחלות אוטואימוניות, והוא מומן בידי שתי החברות שמייצרות את התרופות שנבדקו.

מי שמתמודד כיום עם האבחנה הזאת, או מלווה אדם קרוב שמתמודד איתה, יכול לקרוא את הנתונים האלה בתור שינוי בכיוון ולא בתור שינוי מיידי בטיפול. התרופה אינה מאושרת לשימוש הזה, והדרך מהצגה בכינוס ועד זמינות בפועל עוברת בוועדות אישור ובדיוני סל. השאלה אם יש ניסוי קליני פעיל שמתאים למצב מסוים היא שאלה לאונקולוג המטפל, והיא שאלה שראוי להעלות דווקא בשלב שבו הכימותרפיה הראשונה עוד עובדת.