אצל ילדים שטופלו בלוקמיה נחלשה ההגנה מחצבת שקיבלו בחיסוני הילדות

כשילד מסיים טיפול בלוקמיה, ההורים נושמים לרווחה ומתחילים להחזיר את החיים למסלול: גן, בית ספר, חברים, מסיבות יום הולדת. מה שלא תמיד נמצא ברשימה הוא שאלה פחות אינטואיטיבית. הילד חוסן בגיל שנה ובגיל שש, החיסונים מתועדים בפנקס, אז מה בדיוק עומד בינו לבין חצבת כשהוא חוזר לכיתה.

מחקר שנערך בטורונטו ניסה לבדוק את זה ישירות. החוקרים השוו 45 ילדים ונערים בגילי שנתיים עד 18 שאובחנו בלוקמיה לימפובלסטית חדה (ALL), סוג הלוקמיה השכיח בילדות, לעומת 13 ילדים בריאים. חלק מהמשתתפים היו באמצע שלב התחזוקה של הטיפול, שלב ממושך שבו נמשכת כימותרפיה במינון נמוך, וחלקם סיימו את הטיפול. כולם קיבלו את חיסוני הילדות המקובלים לפני שהמחלה אובחנה.

מה שנמצא בבדיקות הדם

התוצאה המרכזית הייתה שרמות הנוגדנים נגד חצבת ונגד אבעבועות רוח היו נמוכות משמעותית אצל הילדים שטופלו בלוקמיה, בהשוואה לילדים הבריאים. הפער היה מובהק הן אצל מי שהיה בשלב התחזוקה והן אצל מי שכבר סיים את הטיפול. יותר ילדים בקבוצת הלוקמיה נמצאו ללא נוגדנים ברמה שנחשבת מגנה.

הסיבה שהנוגדנים יורדים דווקא אצל הילדים האלה קשורה לטיפול עצמו. כימותרפיה פוגעת בתאים שמתחלקים במהירות, וביניהם גם תאי המערכת החיסונית שמייצרים נוגדנים ושומרים על הזיכרון החיסוני. הפגיעה הזאת היא חלק מהמחיר של טיפול שמציל חיים, והיא אינה בהכרח קבועה, אבל היא כן מחייבת לבדוק מה נשאר אחריה ולא להסתמך על מה שהיה לפניה.

החוקרים מצאו עוד שני דברים שמחדדים את התמונה. ראשית, הירידה בנוגדנים הייתה בולטת יותר אצל הילדים הגדולים, וגם אצל מי שעבר זמן רב יותר מאז מנת החיסון האחרונה שלו. שנית, איכות ההיצמדות של הנוגדנים שכן נותרו, כלומר עד כמה הם נקשרים היטב לנגיף, נשארה דומה לזו של הילדים הבריאים. המשמעות היא שהתגובה החיסונית המקורית, זו שנוצרה לפני האבחנה, הייתה תקינה. היא דעכה מהר יותר.

החלק המעודד של המחקר

לצד הנוגדנים בדקו החוקרים גם את תאי המערכת החיסונית שאחראים לזיכרון החיסוני ארוך הטווח. ספירת הלימפוציטים, תאי הדם הלבנים של מערכת החיסון, אצל הילדים שטופלו בלוקמיה הייתה נמוכה יותר, והאיזון בין סוגי התאים השתנה, אבל התפקוד הכללי של התאים נשמר, וגם התגובה הממוקדת שלהם לחצבת ולאבעבועות רוח הייתה דומה בעיקרה לזו של הילדים הבריאים.

מכאן נובעת המסקנה המעשית של עבודת המחקר: ילדים שטופלו בלוקמיה צריכים לקבל חיסון מחדש אחרי סיום הטיפול, ושמירת תפקוד התאים מרמזת שחיסון כזה אכן יעבוד אצלם. זו אינה המלצה חדשה לגמרי, אבל עכשיו יש לה בסיס מדויק יותר: ההגנה נחלשת, ומערכת החיסון עדיין מסוגלת להגיב לחיסון נוסף.

מה שעדיין לא ידוע

יש גם מה שהמחקר אינו קובע. הקבוצות של מי שסיימו טיפול ושל מי שעברו טיפול תאי היו קטנות, והחוקרים מציינים זאת במפורש כמגבלה. המחקר גם אינו קובע מתי בדיוק צריך לחסן מחדש, כמה מנות נדרשות, ועד כמה המנות הנוספות אפקטיביות בפועל. מומחית למחלות זיהומיות שהתייחסה לממצאים ציינה ששלוש השאלות האלה דורשות מחקר נוסף.

החצבת חזרה להיות נושא פעיל, ובארצות הברית דיווח המרכז לבקרת מחלות על יותר מ-4,500 מקרים בהתפרצות שנמשכת. ילד שהגנתו נחלשה אינו בסיכון מיוחד כשהחצבת אינה מסתובבת בסביבתו, אבל כשהיא כן מסתובבת, הוא בדיוק הילד שחשוב לדעת עליו. הורים לילדים שהשלימו טיפול אונקולוגי יכולים להעלות את נושא החיסון מחדש בביקור המעקב הבא, במקום להניח שהפנקס מכסה את העניין.