משרד הבריאות משיק ניסוי לאומי בחומרים פסיכדליים לנפגעי פוסט-טראומה

מאז אוקטובר 2023 גדל בישראל מספר האנשים שחיים עם פוסט-טראומה בקצב שמערכת בריאות הנפש מתקשה לעמוד בו. חלק מהם עברו את כל מה שהרפואה המקובלת מציעה, פסיכותרפיה ממוקדת טראומה ותרופות, ולא חשו שינוי. מתוך המבוי הסתום הזה נוצרה בשנים האחרונות תנועה שלמה של מטופלים שפונים לטיפולים פסיכדליים מחוץ למערכת, אצל מטפלים שאינם מפוקחים ובחומרים שאינם מבוקרים.

ב-25 באוקטובר הודיע משרד הבריאות שהוא מתכוון לקחת את הטיפול הזה פנימה. המשרד יוביל ניסוי קליני לאומי, הראשון מסוגו בישראל, שישלב חומרים פסיכדליים עם פסיכותרפיה. הניסוי מיועד לבוגרים עם פוסט-טראומה כרונית בדרגה בינונית עד חמורה שכבר ניסו את הטיפולים המקובלים ולא נעזרו בהם, הוא צפוי להימשך כשלוש שנים ולכלול מאות מטופלים, ולהתחיל בשבועות הקרובים. שני החומרים שייבדקו הם החומר הפעיל באקסטזי (MDMA) והחומר הפעיל בפטריות ההזיה (Psilocybin). לפי המשרד, שני אלה אינם הטיפול עצמו אלא מאיצים של התהליך הפסיכותרפי, והם אינם מרפא קסם שפותר את הבעיה בתוך חודשים.

איך הטיפול בנוי

המבנה של הניסוי מחולק לשלושה שלבים. בשלב ההכנה נערכים שניים עד שלושה מפגשים של כתשעים דקות כל אחד, שבהם נבנית ברית טיפולית, מתואמות ציפיות ונלמדות שיטות להרגעה ולוויסות רגשי. בשלב השני נערכים שניים עד שלושה מפגשים ארוכים, שש עד שמונה שעות כל אחד, במרווחים של כמה שבועות ביניהם, במרפאה מורשית ובניטור פיזיולוגי, עם רופא וצוות טיפולי בחדר; בכל מפגש שבו ניתן החומר נדרשת נוכחות של שני מטפלים. בשלב השלישי נערכים שניים עד ארבעה מפגשי עיבוד אחרי כל מפגש עם החומר, שבהם התובנות והזיכרונות שעלו מחוברים לחיי היום-יום.

מסלול האספקה של החומר נבנה במכוון כדי למנוע את מה שקרה בקנביס הרפואי. התכשיר נמסר מבית המרקחת של המוסד הרפואי ישירות לידי המטפל המורשה, בבוקר יום הטיפול עצמו. המטופל אינו בא במגע פיזי עם החומר, אינו מקבל מרשם לבית ואינו יכול לצבור מנות.

אחת המטרות המוצהרות של המהלך היא דווקא רגולטורית. משרד הבריאות מבקש לצמצם את הפנייה לטיפולים הפסיכדליים הלא חוקיים בשוק האפור, שהתרחבו בין היתר מפני שמספר הניסויים המפוקחים בישראל קטן. בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, שני החומרים חוקיים למחקר קליני ובכלל זה לניסויים, אך אינם מאושרים לרישום ולשימוש רפואי שגרתי. המשרד מדגיש שבשונה מקנביס, אין מדובר בחומרים שנלקחים ביום-יום להקלה על מתח, ושבשימוש קליני מבוקר הם אינם יוצרים תלות גופנית.

מי שמתמודד עם פוסט-טראומה כרונית, או מלווה אדם קרוב שמתמודד איתה, מקבל כאן בעיקר אפשרות נוספת ולא תשובה. הניסוי טרם נפתח, מספר המקומות בו מוגבל, והקריטריונים מחמירים: טיפולים קודמים שלא עזרו, סינון פסיכיאטרי ורפואי, ועמידה בתנאי המרפאה. השאלה אם יש התאמה לניסוי כזה, ואם המרכז המטפל מכיר את מועד פתיחת ההרשמה, היא שאלה לפסיכיאטר המטפל, והיא עדיפה בהרבה על החלופה שפועלת כיום מחוץ למערכת.