שאלה שנשמעת לעיתים בחדר ההמתנה ("מי הרופא התורן היום?") נראית לרוב כעניין של מזל ושל סידור עבודה. בעולם המחקר היא התגלתה כשאלה שאפשר לבדוק. כבר לפני כעשר שנים הראו עבודות אמריקאיות שמאושפזים שטופלו בידי רופאות שרדו במקצת יותר, אבל הן נגעו לאוכלוסייה מוגדרת ולרוב לתחום הכירורגי, ולכן הממצא נותר בגדר רמז.
בקצרה
- המחקר פורסם ב-30 באוקטובר בכתב העת JAMA Network Open והתבסס על נתוני מערכת הבריאות הציבורית של אונטריו.
- נכללו בו מאושפזים עם שבעה אבחונים פנימיים שכיחים, בהם התקף לב ודלקת ריאות.
- בשיעור האשפוזים החוזרים ההפרש היה קטן מאוד: 18.6 אחוזים מול 18.9 אחוזים.
- זהו מחקר תצפיתי על נתונים קיימים, ולכן הוא מראה קשר ולא סיבה ותוצאה.
ב-30 באוקטובר פורסם בכתב העת JAMA Network Open מחקר שמרחיב את התמונה בהרבה. חוקרים ממכון ICES ומאוניברסיטת טורונטו בחנו את נתוני מערכת הבריאות הציבורית של אונטריו שבקנדה ועקבו אחרי 958,150 מבוגרים שאושפזו בין ינואר 2008 לדצמבר 2022, עם שבעה אבחונים פנימיים שכיחים, בהם התקף לב ודלקת ריאות. 259,759 מהם טופלו בידי רופאות ו-698,391 בידי רופאים.
מה הנתונים מראים
המדד המרכזי היה תמותה מכל סיבה בתוך 30 יום. בקרב המטופלים של הרופאות הוא עמד על 12.3 אחוזים, ובקרב המטופלים של הרופאים על 13.7 אחוזים. במדד השני, אשפוז חוזר בתוך 30 יום, ההפרש היה קטן מאוד: 18.6 אחוזים מול 18.9 אחוזים.
מתוך כל מאה מאושפזים שטופלו בידי רופאה, כ-12 נפטרו בתוך 30 יום. מתוך כל מאה שטופלו בידי רופא, כ-14.
את התמונה מחזק ממצא נוסף. במחלקה אחת אותו מטופל עובר לעיתים בין כמה רופאים, ולכן החוקרים לא הסתפקו בזהות הרופא האחראי העיקרי ובדקו גם איזה חלק מימי האשפוז נוהל בפועל בידי רופאה. התוצאה הייתה הדרגתית: ככל שהחלק הזה גדל, כך ירד הסיכון להיפטר בתוך 30 יום. אותן מגמות חזרו גם במעקב של 90 יום ושל שנה.
מה הממצא אינו אומר
לממצא יש סייג מהותי. זהו מחקר תצפיתי על נתונים קיימים, כלומר הוא בוחן מה שקרה בפועל ואינו ניסוי מתוכנן, ולכן הוא יכול להראות קשר אך לא לקבוע שמין הרופא הוא שגרם להפרש.
יש כאן בכל זאת יתרון מערכתי אחד. ד"ר אנג'לה ג'רת', חוקרת במכון ICES ופרופסורית חברה במחלקה להרדמה ולרפואת כאב בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת טורונטו, הסבירה שבאשפוז פנימי, בשונה מניתוחים, הרופא המטפל נקבע לרוב לפי סידור עבודה מתחלף ולא לפי העדפת המטופל או הרופא המפנה. זה מצמצם את ההטיה שבה מטופלים מורכבים יותר מגיעים דווקא לרופאים מסוימים.

החוקרים מציעים כמה השערות להסבר ההפרש, בלי לקבוע: ייתכן שרופאות מקיימות תקשורת ממוקדת יותר במטופל, מקדישות לו זמן רב יותר, נוטות יותר להורות על טיפולים שמופיעים בהנחיות, להתייעץ עם עמיתים ולשתף את המטופל בהחלטה. את כל אלה אפשר למדוד, והחוקרים קוראים לבדוק אותם במחקר נוסף.
"המטרה אינה להעדיף קבוצה אחת של רופאים על פני אחרת", אמרה ג'רת'. מבחינתה הערך של הממצא הוא בזיהוי שיטות עבודה שניתן להטמיע בכל מערכת בריאות, ולא בהשוואה בין אנשים.
למי שעומד להתאשפז, או למי שמלווה בן משפחה במחלקה פנימית, אין כאן המלצה מעשית כלשהי, ובוודאי לא בסיס לבקש רופא לפי מין. מה שכן אפשר להוציא מהממצא הוא רשימת הדברים שהחוקרים חושדים שעושים את ההבדל: זמן, הסבר, שיתוף בהחלטה והתייעצות. אלה דברים שמטופל ומשפחתו יכולים לבקש מכל רופא מטפל, בלי קשר למי שנמצא בתורנות.
להרחבה בנושא איכות הטיפול באשפוז
- jamanetwork.com › המאמר המלא בכתב העת JAMA Network Open, עם כל המדדים
- medicalxpress.com › הודעת מכון ICES, שנתוניו שימשו למחקר, עם ציטוטי החוקרת
- news-medical.net › סיקור המחקר, עם הפילוח בין שתי קבוצות המטופלים

