בביקור הראשון במרפאת ההריון נלקחות בדיקות דם ושתן, נשאלות שאלות על העבר הרפואי ונקבע מועד לבדיקה הבאה. את רוב מה שנבדק שם בודקים פעם אחת, וכשהתוצאה תקינה הנושא נסגר. אבל מה קורה אם הזיהום מגיע אחר כך?
בקצרה
- כרבע עד שליש מהנשים נשאו זיהום אחד לפחות בביקור הראשון, וכ-80 אחוזים מהן בלי שום תסמין.
- בדיקה אחת בתחילת ההריון לא שינתה דבר, וכל ההפרש נוצר מהוספת בדיקה שנייה בהמשך.
- המדד הראשי של הניסוי, לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך יחד, לא הופחת באופן מובהק.
- הניסוי נערך באזור שבו שיעורי הזיהומים גבוהים במיוחד, ולכן אינו מתורגם אוטומטית למדינות אחרות.
בסוף אוקטובר פורסמו בכתב העת Clinical Infectious Diseases תוצאות ניסוי מבוקר שבדק בדיוק את זה, והסיקור בתקשורת הרחבה החל ב-4 בנובמבר. הניסוי בחן אם בדיקה חוזרת לזיהומים המועברים בדרך המין, בשלב מתקדם של ההריון, משנה את סיכויי הלידה בזמן.
שלוש קבוצות, שתי נקודות זמן
בניסוי השתתפו 2,247 נשים הרות מגיל 18 ומעלה, בארבע מרפאות ציבוריות במחוז הכף המזרחי בדרום אפריקה, וכולן נכנסו אליו לפני השבוע ה-27 להריון. הן חולקו בהגרלה לשלוש קבוצות: בדיקה וטיפול בביקור הראשון בלבד; בדיקה וטיפול בביקור הראשון ועוד בדיקה בשבועות 30 עד 34; וטיפול רגיל, שבו בודקים ומטפלים רק כשמופיעים תסמינים. הזיהומים שנבדקו הם כלמידיה, זיבה וטריכומונס.
התמונה שהתקבלה בבדיקה הראשונה מסבירה למה השאלה בכלל נשאלה. כרבע עד שליש מהנשים נשאו זיהום אחד לפחות, ואצל כ-80 אחוזים מהן לא היה שום תסמין. כלומר הטיפול הרגיל, שמחכה לתלונה, מפספס את הרוב. הזיהומים האלה אינם חדשים לרפואה, והטיפול בהם הוא אנטיביוטיקה פשוטה וזולה; הקושי אינו בטיפול אלא באיתור, כי כשאין תסמין אין סיבה לבוא ולהתלונן. הקשר בין זיהום בדרכי הרבייה ובין לידה מוקדמת מוכר שנים, והוא מיוחס לדלקת שמאיצה את תהליך הלידה.
אחרי הלידה נספרו לידות מוקדמות, כלומר לידה לפני השבוע ה-37. בקבוצה שנבדקה פעמיים ילדו לפני הזמן כ-14.5 אחוזים מהנשים, בקבוצה שנבדקה פעם אחת כ-19 אחוזים, ובטיפול הרגיל כ-18.8 אחוזים. הבדיקה הראשונה לבדה לא שינתה דבר לעומת הטיפול הרגיל, וכל ההפרש נוצר מהבדיקה השנייה.
מתוך כל 100 נשים שנבדקו פעמיים, כ-15 ילדו לפני הזמן. בקבוצת הטיפול הרגיל, כ-19 מכל 100.
מה שהניסוי לא השיג
המדד שהניסוי הוגדר מראש כדי לשנות היה אחר: לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך, שניהם יחד. המדד הזה ירד מכ-23 אחוזים בטיפול הרגיל לכ-21 אחוזים בקבוצת שתי הבדיקות, והפרש כזה אינו נחשב ממצא מובהק. גם משקל הלידה הנמוך לבדו לא השתנה.
התועלת שבכל זאת נמצאה מגיעה מהבדיקה השנייה עצמה. מבין הנשים שהגיעו לביקור בשבועות 30 עד 34, כ-9 אחוזים נמצאו נשאיות זיהום. חלקן לא נרפאו לגמרי מהזיהום הראשון, וחלקן נדבקו אחרי שהבדיקה הראשונה שלהן חזרה תקינה.
שתי מגבלות חשובות. הניסוי נערך באזור שבו שיעור הזיהומים גבוה במיוחד, וכשהשיעור נמוך יותר התועלת צפויה להיות קטנה יותר. בנוסף, בקבוצת הטיפול הרגיל נבדקו הדגימות רק בדיעבד, מה שעלול להשפיע על ההשוואה. החוקרים כתבו שהממצא דורש בדיקה נוספת.
ד"ר אנדרו מדינה-מרינו מאוניברסיטת פנסילבניה, מהמובילים את המחקר, אמר שהמתנה לתסמינים לבדם עלולה לגרום לפספוס הזדמנות להתערב, והוסיף שהתוצאות אינן מכריעות באיזו תכיפות כדאי לבדוק. למי שנמצאת בהריון בישראל, לוח הבדיקות נקבע בחוזרי משרד הבריאות ובקופות. מה שכן אפשר להוציא מהניסוי הוא שתוצאה תקינה בתחילת ההריון מתארת את אותו רגע ולא את כל תשעת החודשים, ומי שמופיעים אצלה תסמינים בהמשך מרוויחה מכך שהיא מזכירה לרופא מתי נבדקה בפעם האחרונה.
להרחבה בנושא בדיקות במהלך ההריון
- pmc.ncbi.nlm.nih.gov › גרסת הטיוטה של המאמר, עם כל המספרים לפי שלוש הקבוצות
- clpmag.com › סיקור המחקר, עם המגבלות שציינו החוקרים וציטוטיהם
- labmedica.com › דיווח על המאמר בכתב העת Clinical Infectious Diseases
- healthday.com › ידיעת סוכנות HealthDay, שהביאה את הממצא לקהל הרחב
