ארבע שנים אחרי שהמונח נכנס לשפה, השאלה שמי שחי עם קוביד ממושך שואל כבר אינה מה זה אלא מתי זה נגמר. רופא שנשאל ישירות התקשה עד עכשיו לענות, משום שהנתונים שהיו בידו תיארו כמה אנשים סובלים מהמצב בנקודת זמן אחת, ולא מה קורה לאותו אדם בהמשך.
בקצרה
- המעקב התחיל שנה אחרי ההדבקה והמשיך עוד שנתיים.
- כ-56 מכל 100 הגיעו לירידה משמעותית בתסמינים יחד עם איכות חיים טובה.
- קצב ההחלמה השתנה מאוד לפי התסמין המוביל אצל כל משתתף.
- גם מי שעוד היה חולה אחרי שנתיים המשיך להשתפר בקצב דומה.
הפער הזה הצטמצם בעבודה שפורסמה בכתב העת Annals of Internal Medicine, בהובלת בית החולים הכללי של מסצ'וסטס. היא נשענת על מחקר מעקב אמריקאי גדול, שעוקב אחרי כ-13 אלף מבוגרים שנדבקו בקורונה, וב-83 מרכזים בארצות הברית. מתוכם זוהו 1,019 מבוגרים שסבלו מקוביד ממושך שנה אחרי ההדבקה, והם לוו עוד שנתיים.
מה בעצם נמדד
החוקרים השתמשו במדד מחקרי שמסכם 11 תסמינים לציון אחד, ובדקו מתי הציון יורד מתחת לרף שמוגדר כקוביד ממושך. התנאי היה מחמיר במכוון: הציון היה צריך להיות נמוך בשתי בדיקות עוקבות, כדי שיום טוב אחד לא ייחשב להחלמה.
לפי המדד הזה, כ-36 מכל 100 מהמשתתפים הגיעו לשיפור מתמשך בתוך שנתיים מההדבקה, וכ-50 מכל 100 בתוך שלוש שנים. במדד מקל יותר, שדרש ירידה של מחצית בציון התסמינים יחד עם דירוג טוב של איכות החיים, הגיעו לשם כ-41 מכל 100 אחרי שנתיים וכ-56 מכל 100 אחרי שלוש.
היעלמות מלאה של התסמינים הייתה נדירה בהרבה: כ-15 מכל 100 אחרי שנתיים, וכ-27 מכל 100 אחרי שלוש שנים.
אחרי שנתיים מההדבקה הגיעו לשיפור מתמשך כ-36 מכל 100 מהמשתתפים. אחרי שלוש שנים, כ-50 מכל 100.
לא כל תסמין מתנהג אותו דבר
קצב השיפור השתנה לפי התסמין המוביל. אצל מי שהתסמין הבולט שלו היה אובדן חוש הריח או הטעם, הסיכוי לשיפור מתמשך בתוך שלוש שנים עמד על כ-60 אחוזים. אצל מי שסבל בעיקר משיעול כרוני, על כ-55 אחוזים. אצל מי שהתסמין המוביל היה ערפול מחשבתי, כ-49 אחוזים. מי שהתסמינים שלו נגעו בכמה מערכות בגוף במקביל השתפר הכי פחות, בשיעור נמוך משמעותית, לפי הדיווח.
החוקרים בדקו גם את מי שעוד סבל מקוביד ממושך שנה וחצי ושנתיים אחרי ההדבקה, ומצאו קצב שיפור דומה, אף שהשיעורים בקבוצה המאוחרת היו נמוכים במקצת. כלומר, מי שלא השתפר בשנה הראשונה אינו נמצא בהכרח בדרך ללא מוצא.
מה העבודה אינה עושה
המחקר תצפיתי, כלומר הוא עוקב ואינו מתערב, ולכן אינו קובע מה גורם לשיפור אצל מי שהשתפר ומה חוסם אותו אצל האחרים. הוא גם אינו בודק טיפול כלשהו. המחברים עצמם מגדירים את הממצאים מקדימים, וקוראים לנסות טיפולים בניסויים מבוקרי כדור דמה דווקא אצל מי שהתסמינים שלו נמשכים.
מי שמתמודד עם קוביד ממושך, או מלווה מישהו שמתמודד, מקבל כאן בעיקר אופק זמן אמיתי במקום ניחוש. השיפור קיים, הוא איטי, הוא מגיע אצל כמחצית מהאנשים בתוך שלוש שנים, והחלמה מוחלטת היא עדיין המעט ולא הרוב. לנתון הזה יש שימוש מעשי אחד לפחות: הוא מאפשר לתכנן חזרה לעבודה או ללימודים בקצב שמתאים לתוואי הזה, ולא לציפייה שהכול יחלוף בעוד חודש.
להרחבה בנושא החלמה מקוביד ממושך
- eurekalert.org › הודעת הקולג' האמריקאי לרופאים, עם ארבעת מדדי השיפור במחקר
- contagionlive.com › סיקור מקצועי, עם הפילוח לפי התסמין הדומיננטי אצל המטופל
- medicalxpress.com › סיקור המחקר, עם מספר המשתתפים ואתרי המעקב בארצות הברית
