תוויות הרמזור על מזון בבריטניה מסמנות רק כמחצית מהמוצרים הלא בריאים

מי שעומד במעבר המוצרים המוכנים בסופר ומנסה להחליט מה לקנות, מסתכל בדרך כלל על הצבעים בחזית האריזה. ירוק זה בסדר, אדום זה פחות, וככה מצטרפת החלטה להחלטה. הנחת העבודה היא שהתוויות האלה מסמנות את מה שבאמת לא בריא.

ביום שלישי התפרסם בכתב העת BMJ Medicine מחקר של חוקרים מיוניברסיטי קולג' לונדון, שעבר על 1,898 מוצרי מזון ושתייה שנמכרים בבריטניה, 262 מוצרים מעובדים ו-1,636 מוצרים אולטרה-מעובדים, כלומר תעשייתיים מאוד ומכילים רכיבים וחומרי עיבוד שאינם משמשים במטבח ביתי.

ארבע מערכות, ארבע תשובות

החוקרים לקחו את אותה רשימת מוצרים והריצו אותה דרך כמה שיטות סיווג במקביל. מערכת הרמזור, זו שמופיעה בחזית האריזה ומצביעה בנפרד על שומן, סוכר, מלח ושומן רווי, סימנה כלא בריאים כ-48 אחוזים מהמוצרים. מערכת אחרת, זו שמשמשת את הרשות הבריטית לתקני מזון כדי לקבוע אילו מוצרים אסור לפרסם לילדים, הגיעה לכ-58 אחוזים.

החוקרים בנו גם שלושה מודלים שמתרגמים את מדריך התזונה הרשמי של הממשלה הבריטית, אותו מדריך שמנחה את הציבור מה כדאי לאכול, לקריטריונים מדידים. לפי המודלים האלה, בין 91 ל-98 אחוזים מהמוצרים האולטרה-מעובדים ו-95 אחוזים מהמוצרים המעובדים הם לא בריאים.

המוצרים שנפלו בין הכיסאות

הדוגמאות ממחישות איפה נוצר הפער. פסטה משומרת ברוטב עגבניות, מקרוני בגבינה מקופסה ויוגורט פרוביוטי נטול שומן סומנו כלא בריאים לפי מדריך התזונה, אך לא לפי מערכת הרמזור ולא לפי ההגדרה שמגבילה פרסום. הפער עובד גם בכיוון ההפוך: אגוזים ופירות שלמים יכולים להיות מסומנים כעתירי שומן או סוכר במערכת הרמזור, אף שמדריך התזונה דווקא מעודד לאכול אותם.

הסיבה לכך נעוצה בשיטת המדידה. מערכת הרמזור מודדת רכיב אחד בכל פעם, ולכן מוצר יכול לעבור את כל הרפים בנפרד אף שהצירוף שלו עתיר קלוריות, מלח או סוכר. מדריך התזונה בוחן את התמונה המלאה, ובכלל זה את צפיפות הקלוריות.

סאם דיקן, המחבר הראשון מהחוג לאפידמיולוגיה ולמערכות בריאות ביוניברסיטי קולג' לונדון, אמר ש"כלי הרגולציה הקיימים למזון ולשתייה אינם לוכדים מוצרים עם תכולה עודפת של רכיבים מזיקים". ד"ר דולי ון טולקן מאוניברסיטת קיימברידג', ממחברות המאמר, קראה לאחד את השיטות למערכת אחת, והדגישה שהיא צריכה להיבנות בנפרד מהשפעת תעשיית המזון.

מה אומרים המסתייגים

לא כולם משוכנעים שזו המסגרת הנכונה. פרופ' פרנקו סאסי וד"ר שאשיקה ראתנאיקה מאימפריאל קולג' לונדון כתבו במאמר מערכת שסיווג מוצרים הוא רק חלק מהבעיה, ושמדיניות מכוונת למוצרים אך מטרתה לשפר תפריטים שלמים. לדבריהם, כשמוצר אחד נפסל הצרכן מחליף אותו באחר, ולכן אי אפשר לשפוט מדיניות לפי מספר המוצרים שחצו רף כזה או אחר. במקום זאת הם מציעים למדוד רכישות, שינויי מתכונים והרגלי אכילה בפועל.

למחקר עצמו יש גבולות: הוא לא בדק מוצרים שעברו עיבוד מינימלי, הוא אינו מציע רשימת מוצרים לפיקוח, ומערכת הרמזור בבריטניה היא וולונטרית, כך שחלק מהמוצרים שנבדקו אינם נושאים אותה בפועל.

מי שקונה מזון מוכן בשביל המשפחה ומנסה לפשט את ההחלטה יכול לקחת מכאן דבר אחד: התווית בחזית האריזה אומרת פחות ממה שנדמה. היא בודקת רכיבים בודדים מול רפים, ולא את השאלה אם המוצר מקרב את התפריט למה שההנחיות הרשמיות ממליצות עליו. הכלים שבאמת עוזרים נמצאים מאחור, בטבלת הסימון התזונתי ובשורת הרכיבים, ושם קל יותר לראות אם יש בפנים מלח, סוכר ושומן רווי בכמות גדולה.