ויתור על כדור לחץ הדם בבוקר הניתוח הפחית צניחות מסוכנות בהרדמה

מי שעומד לפני ניתוח מתוכנן מקבל בדרך כלל דף הוראות קצר: מתי להפסיק לאכול, מתי להפסיק לשתות, ואיזו תרופה כן לקחת בבוקר. דווקא הסעיף האחרון הוא זה שמשתנה מבית חולים לבית חולים, ולעיתים גם בין מרדים למרדים באותה מחלקה.

ביום רביעי פורסם בכתב העת BMJ ניסוי שניסה להכריע אחת מהשאלות האלה. חוקרים מחמישה בתי חולים גדולים בסין גייסו 2,012 מבוגרים בני 60 עד 80 עם לחץ דם גבוה, בגיל ממוצע של 69, שנטלו בממוצע כעשר שנים תרופה ללחץ דם והיו לפני ניתוח שאינו ניתוח לב בהרדמה כללית. הגיוס נמשך משלהי 2020 עד סוף 2023.

התרופות שבמרכז הניסוי הן שתי משפחות שכיחות מאוד, מעכבי ACE וחוסמי קולטן לאנגיוטנסין. שתיהן פועלות על אותה מערכת הורמונלית שמכווצת את כלי הדם, ולכן הן מרפות את הכלים ומורידות את הלחץ. בדיוק התכונה הזאת הופכת אותן לשאלה פתוחה בחדר הניתוח, משום שחומרי ההרדמה מרחיבים את כלי הדם בעצמם, והחשש הוא שהשילוב יפיל את הלחץ נמוך מדי.

מה קרה בחדר הניתוח

מחצית מהמשתתפים נטלו את התרופה כרגיל בבוקר הניתוח, ומחציתם קיבלו כדור דמה, כלומר כדור בלי חומר פעיל שנראה זהה לחלוטין. גם המטופלים וגם המרדימים לא ידעו מי קיבל מה, וזה חשוב במיוחד כאן: מרדים שיודע שהמטופל נטל תרופה ללחץ דם עשוי לנהוג אחרת ליד שולחן הניתוחים.

המדד המרכזי היה צניחת לחץ דם שחייבה טיפול בזמן הניתוח, והיא הוגדרה מראש כלחץ ממוצע שיורד מתחת לרף מסוים או כצניחה של שליש לפחות מהרמה שנמדדה לפני הניתוח. בקבוצה שדילגה על המנה נזקקו לטיפול כזה כ-31 מכל 100 משתתפים, ובקבוצה שנטלה אותה כרגיל כ-46 מכל 100. גם משך הזמן שבו לחץ הדם היה נמוך התקצר, ב-1.3 דקות בממוצע, והצורך בתרופות שמעלות את לחץ הדם ירד מכ-41 מכל 100 לכ-28 מכל 100.

מה לא השתנה

היתרון נצפה רק בזמן הניתוח. בלחץ הדם אחרי הניתוח, בסיבוכים בתוך 30 יום ובתמותה לא נמצא הפרש מובהק בין שתי הקבוצות. הניסוי מראה ניתוח חלק יותר, ולא בהכרח החלמה טובה יותר.

המשתתפים היו מבוגרים סינים שעברו ניתוחים באורך בינוני, ולכן המחברים עצמם מסייגים שהממצאים אינם בהכרח תקפים לניתוחים בסיכון גבוה במיוחד או לאוכלוסיות במדינות אחרות. המעקב הסתיים אחרי 30 יום, כך שאין בו תשובה למה שקורה בטווח ארוך יותר, והמחברים קוראים למחקרי המשך.

למה זו הייתה שאלה פתוחה

ההנחיות בעולם אינן אחידות בנקודה הזאת, ובפועל ההחלטה נופלת על המרדים בבוקר הניתוח, לעיתים בדקות שלפניו. ניסוי בסדר גודל כזה, שבו כדור דמה מסתיר מכולם מי נטל מה, הוא סוג הראיה שמאפשר להפוך החלטה כזאת מהרגל מקומי לכלל אחיד. המחברים כותבים שהוויתור על מנת הבוקר ראוי לשקילה בכל מקרה שבו צניחת לחץ דם בניתוח היא חשש אמיתי.

מי שנוטל תרופה ללחץ דם ועומד לפני ניתוח מתוכנן בשבועות הקרובים יכול להעלות את השאלה הזאת בשיחת ההכנה עם המרדים, במקום להחליט לבד. ההוראה לגבי בוקר הניתוח היא החלטה רפואית, והיא תלויה בסוג התרופה, בסוג הניתוח ובמצב הלב. הפסקה של תרופה ללחץ דם על דעת עצמו, בלי הנחיה ובלי מועד ניתוח, היא מהלך אחר לגמרי ומסוכן בפני עצמו.