מחבת שלא נדבקת, אריזת מזון עמידה לשומן, מעיל גשם שהמים מחליקים עליו. כל אלה עובדים, בין היתר, בזכות משפחת חומרים שהוכנסה למוצרי צריכה במשך עשרות שנים. הכינוי "חומרים נצחיים" מתאר אותם במדויק: הם מתפרקים לאט מאוד בסביבה, ונשארים בגוף האדם שנים. לרוב האנשים בעולם המערבי יש רמה מדידה שלהם בדם.
בקצרה
- אלה חומרים שמשמשים במוצרי צריכה נפוצים ונשארים בגוף שנים.
- דגימות הדם נלקחו שנים לפני האבחון, וזה מחזק את הממצא.
- המחקר תצפיתי, ולכן אינו קובע שהחומרים גורמים למחלה.
- שני החומרים האלה כמעט שאינם בשימוש, והחומרים שהחליפו אותם לא נבדקו.
מחקר חדש בדק מה הרמות האלה אומרות על סרטן השד. המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology, נשען על מחקר מעקב אמריקאי גדול שמנוהל על ידי המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית, חלק מהמוסדות הלאומיים לבריאות.
מה נמצא בדם, ומה לא
במחקר המעקב נרשמו 50,884 נשים בגילי 35 עד 74 מארצות הברית ומפוארטו ריקו, שגויסו בין 2003 ל-2009. אף אחת מהן לא חלתה בסרטן השד בעת הגיוס, אבל לכל אחת מהן הייתה אחות, מלאה או למחצה, שאובחנה עם המחלה. הבחירה הזאת נעשתה כדי לרכז נשים בסיכון גבוה מהרגיל, והיא גם מגבילה את ההכללה: המשתתפות אינן חתך של האוכלוסייה כולה.
למחקר הנוכחי נכללו 1,609 נשים שחלו בסרטן השד במהלך המעקב ו-2,269 נשים בקבוצת ההשוואה. בדמן, שנלקח שנים לפני האבחון, נמדדו 17 חומרים מהמשפחה הזאת. העיתוי מחזק את הממצא: הרמות נמדדו לפני שהמחלה התפתחה, ולא אחרי, כך שאי אפשר לטעון שהמחלה היא זו שהשפיעה על הרמות.
שני חומרים בלטו. בקרב הנשים שרמת החומר הראשון בדמן הייתה בקבוצה הגבוהה ביותר, שיעור סרטן השד מהסוג שאינו מגיב להורמון אסטרוגן היה גבוה בכשני שלישים לעומת הקבוצה הנמוכה ביותר. בחומר השני הפער היה גדול יותר, כמעט כפול. הסוג הזה של סרטן השד נחשב תוקפני יותר והתחזית לחולות בו פחות טובה, ויש לו מעט גורמי סיכון מוכרים. בגידולים שכן מגיבים לאסטרוגן לא נמצא קשר מקביל.
רק בסוג אחד של סרטן השד
בסרטן השד בכללותו לא נמצא קשר ברור לאף אחד משני החומרים. הקשר הופיע רק בתת-הסוג התוקפני, שמהווה מיעוט מהמקרים.
הפער הזה הוא לב הממצא, והוא גם מה שמקשה על פרשנות. אם החומרים האלה היו פועלים דרך מערכת ההורמונים, היה אפשר לצפות שהם ישפיעו דווקא על הגידולים שמוזנים מאסטרוגן. העובדה שהקשר הופיע בכיוון ההפוך הובילה את המחברות להציע מנגנונים אחרים, למשל שינוי בפעילות גנים או דיכוי של מערכת החיסון, אבל הן מדגישות שהמחקר לא בדק אף אחד מהם. לצד המחקר עצמו הן ערכו גם מטה-אנליזה, כלומר איחוד של מחקרים קודמים שבהם נלקח דם לפני האבחון, ושם התמונה התפצלה: בחומר הראשון הקשר לסוג התוקפני החזיק מעמד, ובחומר השני הוא הופיע בכיוון זהה אך לא היה חד-משמעי.

מה בכלל אפשר לעשות עם זה
ד"ר אלכסנדרה ווייט מהמוסדות הלאומיים לבריאות, שהובילה את העבודה, אמרה שהממצאים מצביעים על כך שחומרים נצחיים מהדור הראשון קשורים ל"סיכון גבוה יותר לסרטן שד שאינו מגיב לאסטרוגן, סוג גידול תוקפני יותר עם מעט גורמי סיכון מוכרים". המחברת הראשונה, ד"ר צ'ה-יונג צ'אנג, הדגישה דווקא את הצד המעשי ואמרה שהחשיפה לחומרים האלה "עדיין ניתנת לשינוי, כלומר אנשים יכולים לנקוט צעדים כדי להפחית אותה".
שני החומרים שנמצאו קשורים לסיכון הוצאו כמעט לחלוטין משימוש בשנים האחרונות, והוחלפו בחומרים חדשים מאותה משפחה, ואלה בדיוק החומרים שהמחקר לא בדק. שתי המחברות קוראות לבחון אותם, וגם לבדוק אוכלוסיות שהחשיפה שלהן גבוהה יותר וקבוצות שבהן הסוג התוקפני שכיח יותר.
אשה שקוראת את הממצא הזה ושוקלת מה לעשות אינה מקבלת ממנו הנחיה אישית, משום שהמספרים מתארים הפרש בין קבוצות ולא סיכון של אדם אחד. מה שכן נגזר ממנו הוא כיוון: החשיפה לחומרים האלה היא אחד הגורמים הבודדים בתחום שאפשר לצמצם בפועל, בעיקר דרך מי השתייה, אריזות מזון ומוצרים שמוכרים כעמידים לשומן ולמים. למי שמלווה מקרה של סרטן שד במשפחה, הנתון המעניין יותר הוא הדגש על תת-הסוג שאינו מגיב לאסטרוגן, שעד כה נחשב כזה שאין לו כמעט גורמי סיכון שאפשר להצביע עליהם.
להרחבה בנושא חומרים נצחיים וסרטן השד
- sciencedaily.com › הודעת המוסדות הלאומיים לבריאות, עם ציטוטי החוקרות וההסבר לציבור
- ascopost.com › סיקור מקצועי, עם 17 החומרים שנבדקו והמטה-אנליזה
- news-medical.net › סיקור המחקר, עם ההסבר מהם החומרים ואיפה הם נמצאים

