בשעה הראשונה אחרי הלידה, בין השקילה, המדידה והצמדת הצמיד לפרק היד, האחות מגיעה עם זריקה קטנה לשריר הירך. רוב ההורים אינם זוכרים אותה בדיעבד, ולא פעם הם שומעים עליה לראשונה בדיוק ברגע שבו מבקשים מהם לאשר אותה. בשנים האחרונות יותר ויותר הורים בארצות הברית בוחרים לסרב לה.
בקצרה
- הזריקה ניתנת בשעות הראשונות אחרי הלידה והיא מומלצת בארצות הברית מאז שנות השישים.
- הדימום המאוחר מופיע דווקא אחרי החזרה הביתה, בין גיל שבועיים לחצי שנה.
- דימום בתוך הגולגולת היה שכיח יותר מפי שניים אצל מי שלא קיבלו את הזריקה.
- שני המחקרים נשענים על רשומות רפואיות ואינם מוכיחים סיבתיות, והחוקרים מדגישים זאת.
ביום חמישי פורסמו בכתב העת JAMA ובכתב העת JAMA Pediatrics שני מחקרים שבדקו מה קרה בעקבות הסירוב הזה. שניהם נשענים על רשומות רפואיות של מיליוני תינוקות שנולדו בארצות הברית בין 2017 ל-2025, ושניהם מצאו את אותה מגמה משני כיוונים הפוכים: פחות זריקות, יותר דימומים.
למה בכלל נותנים אותה
ויטמין K הוא אחד מהחומרים שהגוף זקוק להם כדי לעצור דימום. יילודים נולדים עם מעט ממנו, והמצב שבו החסר מוביל לדימום נקרא דימום מחסר ויטמין K. הצורה המאוחרת שלו מופיעה בין גיל שבועיים לחצי שנה, כלומר אחרי החזרה הביתה. לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), כמחצית מהתינוקות שמפתחים את הצורה המאוחרת מדממים במוח, וכ-20 אחוזים מהם מתים. בארצות הברית הזריקה מומלצת לכל יילוד מאז שנות השישים המוקדמות של המאה הקודמת.
המחקר הגדול, שהובילה ד"ר קריסטן סקוט מבית החולים לילדים בפילדלפיה, בדק רשומות של יותר מ-5.2 מיליון תינוקות שנולדו בשבועות 35 עד 43 להריון. שיעור מי שלא קיבלו את הזריקה עלה מ-3.1 אחוזים ב-2017 ל-6.8 אחוזים ב-2025, כלומר יותר מהכפלה, ורק בשנה החולפת הוא טיפס בכחמישית.
אצל התינוקות שלא קיבלו את הזריקה נרשם דימום מכל סוג אצל כ-29 מכל אלף עד גיל חצי שנה, לעומת כ-19 מכל אלף אצל מי שכן קיבלו אותה. ההפרש הגדול היה דווקא בדימומים הקשים: דימום בתוך הגולגולת היה אצלם שכיח יותר מפי שניים, וכך גם מקרי המוות שנרשמו עם אבחנה של דימום במהלך האשפוז בלידה.
מתוך כל 114 יילודים שאינם מקבלים את הזריקה, אחד נוסף יחווה דימום עד גיל חצי שנה.
המחקר השני, מהכיוון ההפוך
המחקר השני, בהובלת רופאים מאוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת', בדק 11 מיליון רשומות של תינוקות עד גיל חצי שנה. שם נמדד הכיוון ההפוך: שיעור מי שקיבלו את הזריקה ירד מ-97.7 אחוזים ל-95 אחוזים, ומספר האבחנות של דימום מחסר ויטמין K כמעט התרבע. פרופ' סטיבן וולף, שהשתתף במחקר, אמר שהשיעור ב-2025 היה בערך כפול מזה של 2024, והדגיש שהמחקרים אינם מוכיחים סיבתיות.
באותו מחקר, מבין התינוקות שאובחנו עם דימום מחסר ויטמין K, רק כחמישית קיבלו את הזריקה. ד"ר אליזבת וולף, רופאת ילדים מריצ'מונד שהובילה את העבודה, אמרה שבדומה להתפרצויות החצבת האחרונות, מדובר בהשלכות שנראות עכשיו בשטח.
לשני המחקרים יש גם מגבלות. שניהם נשענים על קודי אבחנה ברשומות רפואיות ולא על בדיקה ישירה, הם אינם יודעים אם ניתן ויטמין K בטיפות או במועד מאוחר יותר, וייתכן שרופא שיודע שהזריקה לא ניתנה מתעד דימום ביתר קלות. החוקרים עצמם מציינים את המגבלות האלה, ולכן הם מדברים על קשר ולא על הוכחה.
להורים שעומדים לפני לידה, זו אינה החלטה שכדאי לפגוש לראשונה בחדר הלידה. ויטמין K אינו חיסון אלא השלמה של חומר שגוף התינוק עדיין אינו מייצר בכמות מספקת, והמחקרים האלה מצביעים על כך שהוויכוח עליו אינו תיאורטי. מי שמתלבט יכול לשאול מראש את רופא המשפחה או את הרופא שמלווה את ההריון מה הסיכון שהזריקה מונעת ומה החלופות הקיימות, ולדעת שהחלון שבו הדימום עלול להופיע נמשך גם שבועות וחודשים אחרי החזרה הביתה. שיעורי הסירוב בישראל אינם מופיעים במחקרים, והנתונים כולם מארצות הברית.
להרחבה בנושא ויטמין K ליילודים
- contemporarypediatrics.com › סיקור מקצועי מפורט של המחקרים, עם הנתונים המלאים והמגבלות
- abcnews.com › דיווח על המחקר, עם ציטוטי החוקרים ונתוני ה-CDC
- huffpost.com › ידיעת סוכנות רויטרס, עם נתוני המחקר הנוסף וההקשר הציבורי
