הורה שמסתכל על לוח הזמנים של בן 14 מכיר את החשבון: בית ספר, שיעורי בית, חוג שהתחיל ונגמר, ומסך. שאלה שנשמעת פשוטה, כמה ימים בשבוע הנער הזה בכלל זז בעצימות שמעלה את הדופק, היא גם השאלה שארגון הבריאות העולמי החליט למדוד בכל העולם.
בקצרה
- ההגדרה של יום פעיל היא שעה אחת לפחות של פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה.
- בממוצע הגיעו המתבגרים לשעת פעילות ב-2.7 ימים בשבוע בלבד.
- כ-28 אחוזים מהבנות לא היו פעילות אף יום, לעומת 22 אחוזים מהבנים.
- ארגון הבריאות העולמי קושר את חוסר הפעילות למחלות לב, לסוכרת מסוג 2 ולסוגי סרטן מסוימים.
ב-4 בנובמבר פרסם הארגון ממצאים חדשים, שהתפרסמו במקביל בכתב העת The Lancet Global Health. התשובה: כרבע מהמתבגרים בגילי 11 עד 17 לא הגיעו אפילו ליום אחד של שעת פעילות בשבוע שקדם לסקר. בהערכת הארגון מדובר בכ-240 מיליון בני נוער.
איך נמדד ומה נמצא
הנתונים נאספו מ-389 סקרים מבוססי אוכלוסייה ב-140 מדינות וטריטוריות, ובהם יותר מ-3.2 מיליון מתבגרים, בשנים 2010 עד 2025. הם מכסים כ-60 אחוזים מהמתבגרים בעולם. יום פעיל הוגדר כיום שבו הצטברה שעה אחת לפחות של פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה, שהיא ההמלצה הרשמית לגיל הזה.
בממוצע הגיעו המתבגרים לשעת פעילות ב-2.7 ימים בשבוע, ורק 14 אחוזים הגיעו אליה בכל שבעת הימים. הפערים בין מדינות גדולים: בנמיביה, בנפאל ובפיליפינים כ-40 אחוזים לא היו פעילים אף יום, ובבנגלדש ובסרביה יותר מ-30 אחוזים היו פעילים כל יום. באירופה, במרכז אסיה ובחלקים מהאמריקות השיעור של מי שלא זזו כלל נמוך מ-10 אחוזים.
הפער העקבי ביותר אינו גיאוגרפי אלא בין בנות ובנים. כ-28 אחוזים מהבנות לא היו פעילות אף יום, לעומת 22 אחוזים מהבנים, ו-11 אחוזים בלבד מהבנות היו פעילות כל יום לעומת 17 אחוזים מהבנים. לפי אנשי הארגון, הסיבות כוללות מעט מאמנות, מעט דמויות לחיקוי, ציפיות תרבותיות ושאלות של ביטחון בדרך.
ב-2010, כשהמדידה החלה, כרבע מהמתבגרים לא היו פעילים אף יום בשבוע. ב-2025, אחרי חמש עשרה שנים, המספר כמעט לא זז.
הסקרים מודדים דיווח עצמי של בני נוער על השבוע שקדם למדידה, ולא מדידה אובייקטיבית בחיישן, והם מכסים כ-60 אחוזים מהמתבגרים בעולם ולא את כולם. גם ההגדרה עצמה גסה: יום שבו הצטברה שעה של תנועה נספר במלואו, בלי להבחין בין הליכה מהירה לבית הספר ובין אימון כושר.
מה הארגון מבקש
מנכ"ל הארגון, ד"ר טדרוס אדהנום גברייסוס, אמר שהתשובה אינה לבקש מהמתבגרים להתאמץ יותר אלא לבנות בתי ספר, רחובות וקהילות שבהם תנועה ומשחק הם דבר בטוח, קל ורגיל. ההמלצות שפורסמו עוסקות בחינוך, בתחבורה ובתכנון עירוני: מסלולי הליכה ואופניים בטוחים לבית הספר, מתקנים ומרחבים נגישים, ומענה ממוקד לחסמים שעומדים בפני בנות.
חוסר פעילות גופנית הוא גורם סיכון מרכזי למחלות לב וכלי דם, לסוכרת מסוג 2 ולסוגי סרטן מסוימים, והרגלים שנרכשים בגיל הזה נוטים להישאר. לפי הארגון, אף מדינה ואף אזור אינם בקצב שיאפשר לעמוד ביעד שהציב לשנת 2030.
הנתונים הם עולמיים ואין בהם פילוח ישראלי, אבל ההגדרה שנמדדה פשוטה דיה כדי להשתמש בה בבית. הורים למתבגרים יכולים לספור כמה ימים בשבוע הנער או הנערה שלהם אכן הגיעו לשעה של תנועה שמעלה דופק, ולא כמה חוגים רשומים בלוח. ולמי שגילה שהתשובה היא אפס או אחד, הממצא הזה מספק הקשר: זה אינו כישלון אישי אלא המצב של כרבע מבני הגיל בעולם.
להרחבה בנושא פעילות גופנית בגיל ההתבגרות
- who.int › ההודעה הרשמית של ארגון הבריאות העולמי, עם ההמלצות למדינות
- medicalxpress.com › ידיעת סוכנות AFP, עם הפילוח בין מדינות ובין המינים
- healthpolicy-watch.news › סיקור מדיניות בריאות, עם הסברי אנשי הארגון על הבנות
